|
פעם לפני הרבה שנים חי חייל. החייל גר בקסרקטין ואכל שם ולפעמים גם לחם. יום אחד המלחמה נגמרה והמלך אמר – אתה יכול לחזור לבית. אבל לחייל לא היה בית. אביו ואימו לא היו בחיים ולא היה לו לאן לחזור. הוא ביקש מאחיו שיקבל אותו עד שתפרוץ שוב מלחמה ואז הוא יחזור שוב לקסרקטין.
אבל האח אמר – אין טעם שאתה תבוא אלי, לך תלמד מקצוע ואל תהיה קשור למלחמות. הבחור לא ידע מה ללמוד והוא היה מיואש. ברוב ייאושו הוא הלך לערבה והתיישב על איזה בול עץ וחיכה למוות שלו.
פתאום הוא שמע רשרוש. הוא הסתכל והנה עמד לפני איש עם מקטורן ירוקה. והאיש אמר – אני יודע למה אתה עצוב, יש לך בעיה של כסף, לא בעיה אפשר לפתור את אותה, אבל יש לי תנאים. הבחור הסתכל עליו וראה שיש לו רגלי סוס. הוא מיד הבין שהוא מדבר עם השטן. הוא אמר – מה הם התנאים שלך והשטן אמר – אתה רוצה לקבל את התנאים שלי? והוא אמר – אם לא יהיו לי יסורי מצפון, אני אקבל.
והשטן אמר – התנאים שלי הם: ששבע שנים לא תתרחץ, לא תסתפר, לא תיטול צפורניים, לא תתפלל ולא תישן יותר מאשר שלושה ימים במקום אחד ולא באותה מיטה. אני אתן לך במה שאתה צריך להלך ולישון והבחור חשב – ממילא אני הולך למות עכשיו ומה איכפת לי, אני אקבל את התנאים האלה . והוא אמר – בסדר אני אקבל את התנאים.
הוא (השטן ) אמר – יהיה לך כסף כל שבע השנים ואם אתה עומד בתנאים שלי, יהיה לך כסף עד סוף ימי חייך. הוא פשט את המקטורן, נתן לו והבחור אמר – איך אני אקבל כסף? והוא (השטן) אמר לו – אתה תכניס את היד לכיס וכמה שאתה צריך תוציא.
הבחור הכניס את הידיים לכיס והנה מלא כסף וזהב. שמח, הלך לעיר. הלך למלון לשלשה ימים והזמין חברים דווקא היה שמח. טוב, הוא לא היה מסורק אבל לא נורא. לא נעים לא נורא. הוא גם נתן כל שבוע צדקה לעניים והוא ביקש מהם שיתפללו עבורו שהוא יוכל לעמוד בתנאים שהשטן העביר אליו.
עברה שנה, עברו שנתיים וכל פעם נעשה יותר גרוע. חברים כבר לא רצו לבוא איתו ועם כל הכסף נשאר לבד. הוא חשב – מה אני צריך את זה? מוטב לי למות מאשר להישאר לבד. אבל בכל זאת הוא חשב- הגעתי עד פה. בשנה השלישית הוא היה נראה משהו בלתי נסבל. השיער שלו היה כמו סמרטוטים שנפלו לו על הפנים. הציפורניים? זה היה בכלל בלתי אפשרי. נעליים הוא בכלל לא יכול היה לנעול, כי הצפורניים גדלו לו. הוא לבש, אוי אני שכחתי משהו, אני לא התכוננתי לסיפור הזה. כשהוא היה עם השטן אז השטן אמר לו – אני צריך בכלל לראות אם אתה גיבור. אז הוא אמר – גיבור זה לא בעייה, אני לחמתי הרבה. הוא שמע רשרוש והוא הסתכל והנה לקראתו דוב אימתני. הוא לא היסס, לקח את הרובה שהיה לו, כיוון אותו היישר אל האף של הדוב, הדב התנודד ונפל. והשטן הפשיט את העור של הדוב והוא אמר – את זה אתה צריך לעטות, עם זה אתה צריך ללכת ועל זה אתה צריך לישון.
בשנה השלישית באמת הוא היה מבודד והחיים לא היו לו כייף. הוא חשב – בכלל די נמאס לי אני לא רוצה יותר, אבל הוא אמר – כבר הגעתי עד הנה נמשוך עוד. והתחילה השנה הרביעית ועברה. לקראת סוף השנה הרביעית הוא הגיע לאיזו עיירה ושם היה מלון והוא ביקש ללון. האיש ליד הדלפק נבהל ואמר לו – צא.
אז הוא אמר לו – אני אשלם לך. אז הוא אמר לו – לא. אז הוא אמר לו – תן לי לישון באורווה. אז הוא (בעל המלון) אמר לו – לא, לא הסוסים ייבהלו, הם ייברחו.
במר עליו נפשו הוא הכניס את היד לכיס ושם על השולחן, איך הילדים אומרים "בוכטה" של כסף על השולחן. האיש אמר – טוב, אתה יודע מה? יש לי בשבילך חדר, אבל בצד האחורי ואתה צריך להבטיח לי שאתה לא תבוא לטרקלין הזה. הוא הבטיח. הלך מסביב, הראו לו את החדר והוא ישב בחדר שלו עצוב. עוד שלוש שנים והוא לא ידע מה לעשות. והנה הוא שומע בכי עצוב קורע לב. מי זה שכל כך בוכה?
הוא יצא מהחדר ושמע שכל הבכי בא מהחדר הסמוך לו. הוא דפק על הדלת ואף אחד לא מגיב והוא דפק עוד פעם על הדלת ואף אחד לא מגיב, אז הוא פתח לאט את הדלת והנה הוא ראה אדם מבוגר שוכב עם הראש על הידיים ובוכה בוכה. הוא ניגש אליו בעדינות ונוגע לו על הכתף ואומר – למה אתה בוכה? והאיש מרים את הראש שלו , מסתכל עליו וקם רוצה לברוח.
הוא אומר לו – אל תברח אני רוצה לעזור לך. והאיש שמע מהקול שלו שהוא אדם נעים והוא אומר לו – ספר לי. והאיש סיפר לו – אני הייתי אדם מאוד עשיר היו לי בתי חרושת ואוניות. בית חרושת אחד שלי נשרף ואוניה טבעה בים ואחר כך כל האוניות שלי טבעו בים. ונשארתי ללא פרוטה ואין לי אפילו כסף לשלם למלון. אם אני אברח יכניסו אותי לבית סוהר ויש לי שלוש בנות ואני אחראי עליהם. מה אני אעשה? אז הבחור אמר – כסף? אני אפתור לך את הבעיה הזאת והוא הכניס את היד והוציא שקית מלאה כסף ושאל – זה יעזור לך? הוא אמר – כן, אבל איך אני אגמול לך?
אז הוא אמר – יש לי רעיון, יש לי שלוש בנות. אחת בטח תסכים להתחתן איתך, וטוב אתה לא נראה כל כך אי, יא, יא אבל היא בטח תדע להסתדר איתך. הבחור שמח מאוד, היה לו זקן, אף אחד לא ראה עד כמה שהוא הסמיק. הוא קרא לאיש מהדלפק שילם בעד המלון (של שניהם) והא נסע איתו לביתו. כשהגיעו שלשת הבנות קפצו עליו – אבא, איפוא היית? לא שמענו עליך. הוא סיפר את כל הסיפור ואמר – אבל אני הבטחתי שאחת מכן תתחתן איתו. הגדולה שמעה, קפצה וברחה מהחדר, השניה הייתה יותר מחושבת. הסתכלה עליו מלמעלה עד למטה ואמרה – לא בא בחשבון, עדיף הדוב שהיה בשנה שעברה בקרקס. השלישית אמרה – טוב אבא, בסדר אם אתה הבטחת לו, אז אני אתחתן איתו.
הוא היה מאוד שמח, הבחורה מאוד יפה. הוא ניגש הוציא מהכיס טבעת ושבר אותה. על מחצית הטבעת הוא רשם את שמו ואמר לה - תשמרי על המחצית הזאת .על מחצית הטבעת השניה הוא רשם את שמו ואמר לה - תשמרי על הטבעת ואני לא יכול עכשיו להתחתן איתך חכי לי שלוש שנים ואני אחזור והיה ואני לא אחזור את תהיי פטורה והנישואים שלנו מבוטלים. הבחורה לבשה כאלה בגדי אבלות, היא לא יצאה יותר עם בחורים. והאחיות שלה צחקו לה ואמרו – תראי את מתוקה והדובים אוהבים דבש והוא עוד יכול לאכול אותך. בקיצור היא לא הגיבה.
והנה עברו השנים והפעם השלוש השנים האלה עברו יותר מהר. הוא ידע שמחכה לו אישה יפה והא חשב עליה והזמן. והנה הגיע הזמן, סוף השנה השביעית. הוא הלך בחזרה אל הערבה והתיישב שוב על הבול עץ וחיכה לשטן כפי שהם נדברו לפני שבע שנים והנה הוא שמע לחשוש והוא ראה את האיש עם המקטורן הירוק והוא (השטן) אמר לו – נכון, אתה עמדת במשימה והצלחת. מעכשיו יהיה לך כסף כמה שאתה רוצה עד סוף ימי חייך. והוא רצה ללכת, אז הבחור קרא לו – לא, לא אתה לא יכול ללכת עכשיו. קודם תחזיר לי את דמות האנוש. והשטן לא הייתה לו ברירה והוא הכין לו אמבטיה, קיצץ לו את הציפורניים והנה יצא בחור הרבה יותר יפה משהוא היה לפני שבע שנים.
הוא נסע לעיר קנה לו בגדים יפים, עגלה מפוארת וסוסים יפים והוא נסע לביתו של האיש שאז הכיר ורצה ללכת אל ארוסתו. כשהוא בא לבית הוא אמר לאבא – שמעתי שיש לך שלוש בנות, אני רוצה להתחתן עם אחת מהן. שתי הבנות ראו אותו והתלהבו, כזה עלם יפה, הן עוד לא ראו. הן מהר רצו אל החדר להתאפר. בנתיים הוא נכנס לחדר והבת השלישית ישבה שם בפינה עם הבגדים הפשוטים שלה ולא הסתכלה עליו. הוא לא ידע איך לקשור קשר איתה. עמד על השולחן יין והוא מזג יין ושם את מחצית הטבעת שלו בתוך כוס והגיש לה את היין. היא שתתה ופתאום היא שמעה רשרוש, הלב שלה התחיל לדפוק. היא הסתכלה עליו והוא אמר לה – איפוא חצי הטבעת שלך? היא קשרה את זה מסביב לצואר, הוציאה את זה והוא לקח את זה התאים את שניהם והיו בול. השם שלו והשם שלה והטבעת הייתה כאילו שלמה. היא כל כך שמחה והם התחבקו ובדיוק כשהם היו חבוקים נכנסו שתי האחיות וכשהם ראו את הבת הצעירה מחובקת בידי הבחור הזה הן כמעט התפוצצו מרוב כעס ומרוב קנאה ואחרי כמה זמן הם ערכו חתונה יפה. והיה להם כסף כל ימי חייהם. נולדו להם ילדים ואילולא מתו, היו חיים עד עצם היום הזה.
סיפרה: מרים אליחי.
|