גשם רופיות ומטר עקרבים סיפור הודי.

לא רחוק מבית עשיר אחד ניצב המקדש הנושן של איאנר, אל המרודים והנגועים. יום אחד התמוטטו קירות המקדש וגגו נפל, ומאז לא בא עוד איש להתפלל בו. שמח העשיר וימהר לבנות בית נהדר על יסודות המקדש ההרוס, ועבר לגור בביתו החדש, הוא וכל משפחתו עימו. אותו יום אקאדאסי * היה, ואף על פי כן עשה האיש משתה גדול לחנוכת הבית. בחצות הליל שמע האיש קול קורא : "האפול עליך"? ולאיש נדמה כאילו מקירות הבית יוצא הקול. פחד האיש וקרא : "אל תפול אל תיפול" "הנני ואעזוב את הבית, אני וכל בני משפחתי". מיהר האיש ועזב בחפזון את הבית החדש באישון לילה. שב לגור בביתו הישן, ולחדש לא העיז לסור חודשים רבים. לא ארכו הימים ואיש עני, בעל משפחה גדולה, בא למקום ההוא לבקש עבודה. לא היה לו לחם לאכול ובגד ללבוש, וגג לא היה לו מעל ראשו. שמע העני מפי הבריות על דבר הבית המכושף.

 

הלך לעשיר וביקש ממנו רשות לגור שם. שמח העשיר על שעת כושר זו שניתנה לו לעמוד על סוד הבית המכושף והרשה לעני לגור בו חינם אין כסף במשך חודש אחד, ולא רמז לו אפילו רמז קל על הסכנה הנשקפת לו, אולם אמר : "אם בתום החודש תרצה להוסיף ולגור בו תשלם לי מאה רופיות שכר דירה לחודש". הסכים העני ועבר לגור יחד עם כל משפחתו בבית ההוא והיום יום אקאדאסי. הם באו אל החדרים המרווחים, וכולם רעבים וחסרי לבוש. צעקות הילדים הרעבים היו כמדקרות חרב לליבו, הלילה ירד, האיש ואשתו מאסו בחיי העוני וביקשו לשלוח יד בנפשם, אלא נמענו מלעשות זאת באשר חטא הוא ויתפללו ליוצר אור וחושך בכל ליבם ויבקשו עזרתם. בחצי הלילה שמעו קול קורא "האפול עליך"? שמעו וחשבו כי קירות הבית מאיימים עליהם וישמחו על שעת הכושר זו להחלץ מחיי דחק בלי לחטוא חטא גדול אשר יטילם לעולם שכולו חושך, כאמור בכתבי הקודש. קראו שניהם פה אחד : "אנא פלו, אנא פלו" לרוב תמהונם ראו והנה אלף רופיות ניתכות כמטר על מרפסת הבית. קול קורא ולא נודע מאין. "הנה נמנעתם מחטא, ואף צמתם את צום האקאדאסי, ונשמרתם לנפשכם מחטא, ותצומו את צומכם בכל יום אקאדאסי אשוב ואמטיר עליכם אלף רופיות, כאשר עשיתי היום. אני אינאנר"! שמחו בני הזוג ושניהם הודו למיטבם על טובו הגדול. למחרת הלכו לשוק וקנו ירקות ופירות ומטעמים שונים וערכו סעודה עשירה כאשר לא ראוה. הם וילדיהם. הם יושבים וסועדים העשיר בא לראות ולדעת כל המוצאות אותם. ראה אותם סועדים ושמחים וביקש לדעת מאין בא להם כל העושר הזה. סיפר לו העני ולא כיחש דבר והתחנן כי יניח להם לגור בבית הזה והבטיח לשלם 100 רופיות שכר דירה גם עבור החודש הזה. אך העשיר הכילי קרא בזעם : "האמנם אקח מאה רופיות בעד הדירה הזו הממטירה כל חודש אלפיים רופיות? צאו מפה כולכם ותן לי את אלף הרופיות אשר מצאת בביתי אמש". לשוא היו כל תחנוני העני. הוא ומשפחתו נאלצו לצאת מן הבית ולתת לעשיר את תשע מאות הרופיות שנותרו להם ואף 100 רופיות שכר דירה אמר העשיר לדרוש מהם אם יגלו את הסוד לזולתם. אקאדסי – היום הי"א של מחצית החודש, בכל חודש – שני ימי אקאדאסי והם ימי צום.

 

העני ומשפחתו עברו לגור באורווה אשר הקצה להם העשיר עד סוף החודש, העשיר ומשפחתו עברו לגור בבית המכושף ביום האקאדאסי השני, את כל היום בילו בצום ובתפילה. בחצי הלילה נשמע קול קורא "האפול עליכם"? מיד צעקו העשיר ואשתו. "אנא פלו מחכים אנו לכם". שניהם התכוונו לאסוף את הרופיות. אך לא רופיות נפלו הפעם כי אם עקרבים, אלף במספר לבנים אדומים שחומים שחורים ומילאו את כל המרפסת. חיש מהר ברחו העשיר ואשתו עם ילדיהם ובברחם שמעו קול קורא: " דמעות העניים נופלות עתה כעקרבים. אם תשארו לגור כאן הלא באקאדאסי הבא תפולנה עליכם כנחשים. תפילות הענייים הטהורות הניעוני להמטיר רופיות. הזהרו איפה אתם צרי עין אשר כל תפילותיכם שוא ושקר ! החזירו את הבית לעני ומשפחתו, אני אינאר". נדהם העשיר וכל הלילה לא ידע מנוחה בביתו הישן. למחרת קרא לעני סיפר לו את כל אשר עבר עליו והרשה לו לגור בבית החדש. חזרו העני ומשפחתו לבית והרופיות הוסיפו לרדת בכל יום אקאדאסי, אלפיים רופיות לחודש. בחצר הבית בנה האיש מקדש קטן לאינאר והתפלל בו מידי יום ביומו. ,זהו סיפור הודי שקראתי בספר די ישן ובו הרבה סיפורים הודיים של סופרים הודיים ידועים וידועים פחות מכל המאות החל מהמאה ה-12 תרגום לא כל כך אז זה מה שמצא חן בעיני החלטתי לשלוח אותו אליכם.

הערות

 

נשלח על ידי: חנה סנדר, מספרת סיפורים.