מעשה בגיבן

באחת הערים הגדולות בסין חי לו חייט שהיה נוהג לצאת עם רעייתו פעם בשבוע ולבלות בעיר. והנה לילה אחד פגשו בגיבן שהיה מעלה עחיוך על פניהם הזועפות של העוברים והשבים שמחו בו ורצו להשתעשע והזמינו אותו לביתם והכינה האישה דג גדול בתנור הוציאה את הדג וחתכה מממנו חתיכה גדולה ותחבה אותה לפיו של הגיבן והכריחה אותו לבלוע את כולה מבלי ללעוס. והייתה שם עצם ונתקעה בגרונו וחרחר עד שהחזיר נשמתו לבוראו כי השלים מכסת ימיו על פני האדמה.

 

לקחו החייט ואשתו את הגיבן בידיהם כשהם מכסים אותו בשמיכה גדולה ואמרה האישה לבעלה: ניקח את הגיבן לרופא ונאמר שבננו הוא והוא חולה.

נכנסו לביתו של הרופא היהודי והעלו את הגיבן למרפאה ושם אמרו לעוזרת שילדם חולה וכי עליה לקרוא לרופא במהרה ואף שמו בידה מטבע זהב. רצה העוזרת לקרוא לרופא ובנתיים העבירו החייט ואשתו את הגיבן והשעינו אותו ליד גרם המדרגות ונסתלקו להם מביתו של הרופא.

הסבירה העוזרת לרופא כי אב ואם הביאו את בנם החולה למרפאה על מנת שיטפל בו ואף שלמו לה תשר בעין יפה. ירד הרופא במהירות במדרגות אל החולה והנה נתקלה רגלו בגוף הגיבן ונפל עליו ומעוצמת הנפילה היכה בו במרפקו ובדק וראה שהגיבן נמצא מת.

נחרד הרופא חרדה גדולה וכי מה יעשה הביאו חולה לביתו ובמקום שיטפל בו וירפא אותו הרי הוא הורגו ונמצא אשם בשבועת הרופא וחייו אינם חיי. משראה שהגיבן לבד הוא העמיס אותו בעצת אשתו על כתפיו ועלה החוצה עמו אל הגג ומשם המשיך אל עבר ביתו של מנהל משק מטבח הסולטאן והורידו לאט לאט את הגיבן והשעינו אותו אל מחסן המטבח. כי אמרה אשת הרופא: המקום שורץ עכברים וחולדות, יאכלו את הגיבן ולא נודע כי בא אל קירבם.

 

אותה שעה יצא מנהל משק מטבח הסולטאן אל מחסנו והבחין בדמות אדם נשען אל הקיר, אמר בלבו: אין זאת כי זה הגנב הפורץ למחסני וגונב את מיטב תבואתי, מה תועיל מלחמתי בעכברים אם זה בא לכאן, אחז איפוא בגרזנו והיכה בו בחזהו של הגיבן.

לאחר שהתאושש מעוצמת המכה שחבט בגיבן, נבהל לראות כי הייתה זו מכת מוות עבור הגיבן וכעס על הגיבן על שהוא גונב למרות היותו גיבן ונתבהל והחליט לעשות מעשה. גרר את הגיבן בחשכת הלילה והעמידו נשען אל אחת החנויות. והנה אחד הסריסים של המלך יוצא מבית המרזח מתנודד שיכור כולו מהבלי הלילה וכועס הוא מאוד על שניסו לחטוף ממנו את כובעו והנה הוא עובר ליד הגיבן ונדמה היה לו שמשהו בתנועת עמידתו של הגיבן היה בה משום רצון לחטוף שוב את כובעו. הכהו באגרופו ונדהם לגלות שהרגו. קרא לשומר החנויות ואסרו שומר החנויות.

 

היעלה על הדעת שנוצרי יהרוג מוסלם מיד תפסוהו והביאוהו לבית השופט וציווה השופט להכין עמוד תלייתו.

למחרת בבוקר התאסף המון העם בכיכר העיר לחזות בתליה. אך הונח חבל התלייה על צווארו של הנוצרי והנה זינק אל הרחבה האופה וקרא: אני הרוצח של הגיבן הזה וסיפר כל מה שאירע לו, איך חבט בו בגרזן והרגו. ציווה המושל על התליין ואמר : התר הנוצרי ותלה את מנהל משק מטבח הסולטאן במקומו, שהרי הודה ברצח. אך הונח החבל על צווארו של משק מטבח הסולטאן והנה מבין הקהל עלתה דמותו של הרופא היהודי וקפץ ואמר: לא, כי אני אשם, אני הרגתיו וסיפר כל מה שאירע, איך נתקל בו במדרגות ביתו ואיך השליך אותו לאחר מכן לארובת ביתו של מנהל משק מטבח הסולטאן. קרא המושל אל התליין וציווה: התר איפוא את האופה והדק את לולאת החבל בצווארו של היהודי שהרי הודה הוא ברצח. אך הידק התליין החבל בצווארו של היהודי, קפץ החייט וזעק: אני הרוצח, וסיפר כל מה שסיפר על הזמנת הגיבן לסעודה ואיך הקדים קנה לושט על שכפו אותו לאכול בבת אחת וציווה המושל על התליין שוב מה שציווה קודם לכן לגבי האחרים לכרוך החבל סביב צוארו של החייט. עמד התליין ואמר: עד מתי תצווה עלי להחליף צוואריהם של הרוצחים זה בזה ובסופו של דבר יודע אני כי איש מהם לא ייתלה.

 

בנתיים התחוור כי הגיבן הוא ליצנו של הכליף נעלם זה יומיים שלושה ואיש אינו יודע אנא בא והכליף עמד מצחוקו וציווה לחפש בנורות את הגיבן והנה נודע לו שהגיבן נרצח ואין יודעים מי הרוצח האמיתי. ציווה איפוא הכליף להביא את כולם לפניו.

נשאו איפוא את הגיבן ובאו כל רוצחיו לפני הכליף. ושמע הכליף את הסיפור ולא יכול להתאפק ופרץ בצחוק רם וציווה שיש לרשום מעשה זה למען ידעו הדורות הבאים שכך עלה בליצנו של הכליף שאף במותו ובמעמד הקשה ביותר שעמד בו לא פסק ממלאכת הצחוק והליצנות שבו עד הרגע האחרון שהייתה נשימה באפו.

תקציר סיפור הגיבן מתוך מעשיות "אלף לילה ולילה לאחר קריאת הסיפור בתרגומו של רבלין.