|
סיפור העם הוא נחלת הכלל, אין אנו יודעים מי חיבר אותו. קרוב לודאי שהיה מספר ראשון שסיפר את הסיפור לראשונה, אבל מאז הסיפור עבר גלגולים ושינויי גרסאות רבים. אנו יודעים שסיפור העם עובר במסורות בעל פה זה דורות רבים ממספר אחד למשנהו. "מתאים " את עצמו לקהל, לאווירה ולאירוע המשתנים כל הזמן. למעשה ניתן לומר על סיפור עם, כי הוא בבחינת יצירה הנוצרת כל פעם מחדש. אין דומה סיפור אחד המסופר בפני קהל לאותו סיפור המסופר במעמד אחר.
מה שכובש אותנו במפגש עם מספר עממי הוא האמת הסיפורית. אין יותר מרתק מלשמוע סבתא מספרת סיפור עם המבטא העדתי של מוצאה, מבטא המוסיף גם צבע וגם אמת לעולם הדמויות והסיפור שהיא טווה.
עלינו לזכור שמספר עממי ממשיך את מסורת הסיפור של אבותיו. מספר עממי לא קרא הנחיות מדריך כתוב כלשהו. אבל הוא קלט בצורה הטובה ביותר את ההנחיות האמיתיות ביותר המתאימות לו ולעולם הסיפורי עליו גדל. תפקידינו ללמוד ממספר כזה ולנסות להגיע לאמת שלו בדרך הלימוד והאימון.
למספר יש את מלוא החופש לפרש את הדמויות בסיפור העם לנווט אותן כרצונו למחוזות שיקבע ולתת להם חיים חדשים.
מי הוא זה אשר ניחן ביכולת לספר סיפורים רבים אשר עברו במסורת מדור לדור?. מסתבר שכדי להעביר את הזיכרון הסיפורי הקולקטיבי נזקק השבט להטיל משימה חשובה זו בידי מי שניחן ביכולת המיוחדת של "אגירת" הסיפורים והעברתם לדור הבא. מאחר ומכשירי הקלטה לא היו בנמצא נאלץ השבט להעביר את הסיפורים כתורה שבעל פה.
חשוב לציין שהסיפור העממי עבר מדור לדור על ידי מספרים עממים. מספר עממי הוא אותו מספר שתפקידו להיות "הזיכרון" של השבט בתחום הסיפור העממי ובעל יכולת וכשרון לספר את סיפוריו במעגל השבטי. הסיפור העממי "נודד" מתרבות לתרבות. פעם הוא יכול להיות סיפור עם אתיופי ופעם אחרת מייחסים אותו לסיפורי העם מרוסיה. ניתן לומר כמעט בודאות כי הסיפור העממי הוא "בעל חי" בעל ישות עצמאית משלו הפושטת צורה ולובשת צורה.
כך התפתח במרקם התרבות השבטית ענף מרכזי זה, בו הסיפור העממי עובר מקהל לקהל על ידי מספרים בעלי יכולת זיכרון וסיפור מרתקים, אלו הם מספרי העם.
בארכיון הסיפור על שם פרופסור דוב נוי בחיפה מצוי מאגר סיפורים עצום שתועד על ידי רושמים מפי מסרנים רבים. בארכיון זה קיים אוסף סיפורים רב של בני העדות השונות שהגיע לארץ, מומלץ לבקר בארכיון זה כדי לעמוד מקרוב על ים הסיפורים המרתק.
מומלץ וחשוב למספרי הסיפורים להגיע למאגרים השונים ולבחון את האפשרות "לאמץ" חלק מסיפורים אלה המתחברים לאישיותו של המספר. מאידך חשוב ביותר להתחיל לאתר מספרי סיפורים בתוך הקהילה. המקומות המרכזיים בהם ניתן לאתר מספרים כאלה הם בקרב הציבור הדתי בין מתפללי בתי הכנסת. באזור מאה שערים בירושלים שמור מקום של כבוד למספרי הסיפורים.
מי שזכה להיפגש עם מספר עממי זכה לחוויה מיוחדת במינה. המספר העממי יספר את סיפוריו בהקשר ובסיבה המתאימים למעמד הסיפורי. ידידי יוסף המספר ( יוסף סלע ) נוהג להדגיש תמיד כי כדאי להביא את הרקע לסיפור ואת הסיבה לסיפור כמבוא לסיפור עצמו.
אחד המספרים העממים עמו נפגשתי לאחרונה ורשמתי ממנו כשלושים סיפורים הוא המספר נעים בכבוד. מספר זה לעולם לא יספר סיפור "סתם". אצלו משמש הסיפור "כלי" לביקורת על תופעות חברתיות או פוליטיות. הסיפור תמיד בא בהקשר שלו. ולכך יש לו השפעה הן על הקהל והן על המספר.
לדעתו "אותו סיפור שאתה מספר, פעם יזרקו עליך עגבניות ויקללו אותך ופעם אחרת ימחאו לך כפיים ולא יעזבו אותך. למה שהבאת את הסיפור בגלל הסיבה שהיה צריך לבוא".
לדוגמה, הוא נפגש עמי בזמן השביתה של עובדי הממשלה והמועצות המקומיות, ערמות האשפה מילאו את הרחובות כי השובתים דרשו העלאה במשכורתם וסרבו לחזור לעבודה עד שלא יתקבלו תביעותיהם.
לדעתו של נעים בכבוד, מוטב להם שישמרו על מקום עבודתם ולא ירוצו להפגנות שלא יקרה להם מה שקרה לחמור שמכר מלפפונים ואני מביא את הסיפור ככתבו וכלשונו כפי שסיפר לי אותו.
מספר עממי זה, אינו שואל עצמו לשם מה הוא הולך לספר. הסיפור "בוער" בעצמותיו והוא מספר אותו כחלק מהשיח שלו עם הקהל הנקרה בדרכו. לכל מספר יש אוסף סיפורים וסיפוריו קובעים מתי יספר אותם, בעיקר בשל ההקשר הסיבתי שלהם.
הערה: הדברים מובאים בלשונו של המספר העממי כמעט ללא שינוי.
חזרה להמשך השיעור בסדנה האינטרנטית.
|