|
סבא זכי. אותו זכיתי להכיר בעודו בחיים. מספרים, שהיה משכים מתפללים לבית הכנסת בימים של קור וחום. אחד הסיפורים על סבא ריגש אותנו במיוחד. סיפרו שסבא אהב לשתות. בכוס שיכר מצא מפלט ולעת ערב נרדם כשכוס שיכר בידיו. והפלא ופלא!!! בבוקר, סבא קם כמו נינג`ה חזק, מלא כח וכריזמטי ועם השופר מודל שנות ה- 40 שנות ה- 50 סלל דרכו להעיר מתפללים לבית – הכנסת.
כולם סיפרו שלא ניכר בו שהיה שתוי – ההיפך, עירני ודרוך להעיר את המתפללים השכם לבית הכנסת. בעוד הוא תוקע בשופר, נכנס לאחד הבתים של המתפללים גנב - הגנב שעדיין לא הספיק לגנוב, שמע את זכי תוקע בשופר ומיד קפץ מהחלון ונפל לרגלי סבא זכי. סבא זכי שהיה אדם תמים לא הבין מה קורה. התפלא, קם והמשיך להעיר אנשים.
קוראים יקרים - שנים חלפו סבא הגיע לגיל שיבה והחזיר נשמתו לבורא. באחד מימי השבעה נכנס אדם עטור זקן ופאות וגולל לנו למשפחתו של סבא זכי את סיפורו. "אני הוא האדם שנפל על סבא זכי, אני הגנב שבזכותו של סבכם חזרתי למוטב לדרך הישר. באתי לכאן לספר את הסיפור שלא ידעתם וגם הנפטר לא ידע. והיום זכיתי להיות אדם. להיות ראוי וגאה שזכיתי לראות את סבא זכי לשניה - נגיעה קטנה בסבא זכי שינתה את חיי לטובה, תארו לכם, שעה, יום, שנה ושנים, מה חולל אדם נפלא זה בעולם זה" ומהסיפור שסיפרתי אפשר להבין שבחיים אנו יכולים ברגע, בדקה, בשעה, ביום, בשנה, לחולל פלאים וכמו שנאמר: "שנהיה מהמועילים ולא מהמזיקין" מילה קטנה חיוך קטן - יכול לשנות משהו למישהו בעולם.
נשלח על ידי תמי, התלמידה התימניה.
הערת בעלה של המספרת: שמו של סבא שלי העברי הוא יצחק ואני נקרא כל שמו. אבל הרוב קראו לו זכי שבערבית זה יצחק. היתה לו באסטה בשוק מול הפלאפל של עמר ובו היה מוכר סחורה שרכש מהערביות מעיר העתיקה.
היה מוכר תירס חם,סברס,תאנים,חמלה מלנה,שקדים ירוקים במלח ועוד.
לחיילים היה מוכר בחינם, אהב מאוד את צה"ל ואת ראש הממשלה מנחם בגין ז"ל.
תוספת : אכן הוא היה דמות ציורית עומד ליד הבאסטה הקטנה שלו, בפינת רחוב אגריפס בכניסה הראשית לשוק מחנה יהודה. צומת הומה אדם ובאותה הזדמנות היה מרתק את הנאספים בנאומים חוצבי להבות שנגעו בעיקר בבעיות העם, החברה והפוליטיקה בארץ. הוא למעשה היה מוסד "ההייד פארק" הראשון בירושלים.
כל הזכויות שמורות על כל המשתמע מכך.
|