|
יום אחד נפל חמור של פלח מהמושבות, לתוך באר. החמור בכה בקול מעורר רחמים במשך שעות. הפלח התלבט מה לעשות. לבסוף החליט כי החמור כבר זקן ואת הבאר צריך בלאו הכי לסתום, ממש לא שווה להתאמץ להציל את החמור.
הוא הזמין את כל שכניו לבוא לעזרתו. כולם תפסו אתים והחלו לשפוך אדמה לתוך הבאר.
בהתחלה, החמור הבין מה עומד להתרחש ובכה נורא.
אח"כ, לתדהמת כולם, הוא השתתק. לאחר כמה השלכות עפר הציץ הפלח לתוך הבאר ונדהם למראה עיניו. כל פעם שנפל עפר על גבו , התנער החמור וטיפס לראש ערימת העפר. ככל שהאנשים שפכו יותר עפר על החיה, הוא ניער אותו מעליו והתקדם כלפי מעלה. עד מהרה, לתדהמת כולם, יצא החמור מהבאר והתרחק ממנה.
החיים ממטירים עלינו כל הזמן "עפר" מכל מיני סוגים. הטריק לצאת מהבור הוא לנער את ה"עפר" ולעשות צעד כלפי מעלה.
כל אחת מהצרות שלנו היא מדרגה או ציון דרך. אנחנו יכולים להיחלץ מהבור העמוק ביותר בכך שלא נעצור ולעולם לא ניכנע.\
אינשאללה שתהיה לכולנו שנה טובה.
|