|
בס"ד
זהו סיפור אמיתי שקרה בשנת 1955. בערב ראש השנה היינו הורי, אני ואחי הצעיר באנייה יוונית בדרך ארצה. באותו יום לא חשתי בטוב ולא הלכתי לאכול ארוחת צהריים. חלפו מספר שעות, הרעב הציק לי כי הוטב לי והחלטתי לרדת למטבח לבקש אוכל, אך שם כבר לא נותר דבר.
ריחמו המלצרים על ילדה קטנה שכמותי והעמיסו בשתי ידיי הקטנות שלושה תפוחים ענקיים. בקושי יכלתי לשאת אותם עד לתאינו. בהגיעי, אימי ואבי ז"ל בזמנו צהלו משמחה כשעינהם בורקות כאילו מצאו מציאה גדולה.
מסתבר שהם היו עצובים משום שהנה ליל ראש השנה קרב ואין לנו על מה לברך במשהו מתוק, אך בראותם את התפוחים שבידי אורו עיניהם.
תכף ומיד שלפו את הפרימוס וסיר שהיה במזוודה ואימא בישלה את התפוחים בדיוק כפי שנהגנו מימים ימימה וכך זכינו לחגוג את ראש השנה בברכה על תפוח בדבש כדת וכדין.
סיפור זה אני מקדישה לעילוי נשמת הורי היקרים ואחי היקר .
נשלח על ידי המספרת ויויאן הרשקו.
הסיפור סופר בתכנית הרדיו 'הירושלמים' ברשת מורשת ונשלח אל האתר על ידי הרושמת והמספרת ויויאן הרשקו. הסיפור שובץ באתר ב - 19.2.09. כה', שבט, תשס"ט.
הערה: כל הזכויות שמורות על כל המשתמע מכך.
|