לאחד מעשירי הכפר היה משרת. אמר לו: אם תהיה חרוץ אתן לך את ביתי לאישה. עבד המשרת בפרך יום ולילה. חלפו הימים, הנערה היגיעה לפרקה והגביר החליט להשיאה לבנו של ראש הכפר. המשרת המרומה התייצב זועם בפני אדונו. הכחיש האדון ושיקר במצח נחושה. “כל ההכנות הן לכבוד חתונתך שלך". “היות ואנו צפויים למאה אורחים" הוסיף "אני מצפה ממך שתצא ליער ותמצא במבוק בעל 100 מפרקים שנוכל לעשות ממנו מקלות אכילה לכל המוזמנים".
יצא המשרת ליער בחיפוש אחר הבמבוק המבוקש. חיפש חיפש אך לשווא. “אם אחזור בידים ריקות" חשב העלם "יוכל האדן לתרץ למה הוא מחתן את ביתו עם בנו של ראש הכפר" ישב העלם ובכה. “למה אתה בוכה" שמע קול. הרים את ראשו ולמולו ניצב קשיש שמנמן וחייכני. סיפר לו הנער את תלאותיו. אמר הישיש “תכין מאה מפרקים בודדים של במבוק" ונעלם. כשהיו מונחים לפני העלם מאה מפרקים של במבוק שוב הופיע הקשיש וקרא "היקשרו! היקשרו!” והמפרקים קפצו והתחברו לבמבוק ארוך בעל מאה קשרים.
שמח העלם העמיס את הבמבוק על שכמו ויצא חזרה לעבר בית אדונו. אלא שבמעבה היער הסבוך היה זה מבצע בלתי אפשרי לפלס דרך עם במבוק ארוך בעל מאה מפרקים. שוב הגיע הקשיש לעזרתו ואמר: "מה הבעיה? כל שעליך לעשות זה לאמור, היפרדו! היפרדו! ושוב יחזרו הפרקים למצב של תפזורת. אסף הנער את מאה מפרקי הבמבוק ומיהר לבית אדונו. “הבטחת לי שאני אהיה החתן" אמר הנער ופרק את חבילת הבמבוקים מעל שכמו.
צחק האדון צחוק מרושע ואמר "רק אילו היו כל המפרקים מחוברים ליחידה אחת", “היקשרו!” לחש העלם "היקשרו!” והמפרקים הפכו בן רגע לענף אחד ארוך של במבוק עם מאה קשרים. אך אבוי, גם אדונו נדבק לקצה העליון של הבמבוק והחל מנופף ידיו ורגליו זועק לעזרה. אחרי ייסורים רבים הבטיח האדון לקיים את הבטחתו ולהשיא לעלם את בתו. רק אז לחש העלם “היפרדו!” והאיש גלש ארצה. גם הבמבוק נפרד למאה מפרקים שהפכו עד מהרה למאה מקלות אכילה למוזמני משתה החתונה של המשרת ובת הגביר.
הערה: סיפור זה ליקטה וסיפרה נוגה אילן. הסיפור שובץ באתר ב - ל', ניסן, תשס"ח. 5.508. הסיפור מובא על ידי הרושמת נוגה אילן כאגדת עם ויאטנאמית.
|