האישה והים

 

אישה אחת הלכה לים וסיפרה לו כמה כואב כמה קשה לה בעלי לא מקשיב לי - חמותי עושה את עצמה לא שומעת הכל כאן בלב בפנים - כמו אבן על הלב ים, ים תקשיב לי בבקשה - והים שלח גלים והיא הרגישה שהים מקשיב לה הגלים ליטפו אותה תודה לך ים שהקשבת לי אבן נגולה מליבי הים שלח לה למזכרת צדף יפה והיא חייכה: תודה לך ים תודה.
היא ציירה בחול חיוך ורשמה תודה ובכל פעם שהרגישה שלא מקשיבים לה מספיק, היא חזרה לים סיפרה לו והוא הקשיב לה שעות ולמזכרת הוא שלח לה אין ספור צדפות.
יום אחד ראה בעלה ערימה של צדפות - צדפות יפות אמר - מהיכן? - מהים השיבה האישה. הים נתן לי במתנה. עשתה האישה קופסא יפה לצדפות, הבריקה אותם והם היו החפץ הכי יקר בבית והניחה אותם ליד מיטתה.

בכל פעם שהרגישה שלא מקשיבים לה, דיברה אל הצדפות. יום אחד שמע בעלה שהיא מדברת ולא ראה איש מלבדו.
- את מדברת אלי? הוא שאל - כבר מזמן הבנתי שאין לי עם מי לדבר, אמרה והמשיכה לדבר אל הצדפות. הביט הבעל וראה אותה מדברת לאותן צדפות והבין שהוא לא מקשיב לאישתו.
הצטער ואמר - עכשיו אני מבין מדוע יקרות לך הצדפות, מעכשיו אלמד להקשיב לך והצדפות שהקשיבו לך במהלך חייך יהיו לך למחרוזת יפה ואם צדפה מסוגלת להקשיב אישתי, אלמד גם אני.
 ומאותו היום למד הבעל מהי כוחה של הקשבה. חייכה האישה ובעלה עשה לה מחרוזת יפה מהצדפות ולמד להקשיב לאישתו, ללמוד להקשיב - לגמוע את המילים של האחר - להסתכל בתוך העיניים ולא לשמיים וזה עושה טוב לכולם לכל אדם.