לפני שנים רבות חי בארץ רחוקה אב כפרי ולו שני בנים שובבים. עברו השנים ושני הבנים גדלו,אך לגודל צערו הרב של האב עזבו את דרך הישר.הגדול הפך לרוצח והקטן לגנב. וכמו שאומר הפתגם "יש דין ויש דיין" יום אחד נתפסו שניהם.הרוצח והגנב, וכל אחד הושם בבית סוהר מיוחד, זה לגנבים וזה לרוצחים. עברו שנים והאב נהיה זקן ולא נותר בו כוח יותר לחרוש את השדה.ובתוך תוכו ידע שאם אחד הבנים לא יעזור לו הוא ימות מרעב. ישב האב והחליט לכתוב מכתב לבן הקטן ובו בקשה שיפנה להנהלת הכלא שישחררהו מבית האסורים. הבן הגנב קיבל את המכתב וכמובן כשפנה להנהלת הכלא לשחררו התשובה הייתה שלילית. ישב הבן וכתב לאביו "אבי היקר אני מצטער עשיתי כל מה שיכולתי אך הנהלת הכלא לא מסכימה לשחררני" ושלח את המכתב לאביו. כשקיבל האב את המכתב,ובו התשובה השלילית, ישב וכתב לבנו הרוצח מכתב שיבוא לעזור לו. ברגע שקיבל הבן הגדול את המכתב, ישר כתב לאביו "אבי אל תעיז לגעת בשדה החבאתי שם את כל האוצרות שגנבתי מהנרצחים" ושלח את המכתב. עברו יומיים ועל השדה של האב פשטו מאה שוטרים שהחלו להפוך כל פיסת קרקע בחיפוש אחר המטמון וכמובן שלא מצאו כלום. עברו עוד יומיים והאבא מקבל מכתב נוסף מהבן בזו הלשון "אבי היקר אני מקווה שהשוטרים עשו את מלאכתם נאמנה, השתדלתי ועשיתי כל מה שיכולתי. שלך באהבה" מוסר השכל הוא פשוט. לכל דבר יש פתרון, השאלה רק מה הוא? וכמה איכפת לנו בשביל להגיע לפתרון. הסיפור נשלח על ידי משה פולק.