|
שני נוודים עניים צעיר וזקן, שהיו פעם חברים למסעות רבים, שמעו שמועה נפלאה. שמועה זו סיפרה על ארץ רחוקה ומופלאה מעבר למדבר. ארץ של שפע רב, בה כל האנשים עשירים ומאושרים. אספו השניים מעט מזון ומים לפי יכולתם והחליטו לחפש את מזלם בארץ שמעבר למדבר. היה יום חם במיוחד וכמות המים לא הספיקה להם כדי להשלים את המסע. השמש חיממה את החולות הלוהטים ולא היה בסביבה מקום מוצל אחד, כדי להסתתר מפני קרני השמש.
כל הבארות, שהזדמנו בדרך היו יבשות לחלוטין. מיואשים מחיפושים אחר מקור המים, טעו השניים במדבר והגיעו למקום לא מוכר. ברגע זה היו הם מוכנים לתת את כל ההון שבעולם תמורת לגימה אחת קטנה של מים. מתפללים לאלוהים, שיציל אותם, איבדו הם כבר כל תיקווה להינצל. והנה באמצע המדבר ניצבו שתי בארות. בכוחות אחרונים זחלו הנוודים אל הבאר הראשונה בניסיון להרוות את צימאונם. אבל כאשר התכופפו מעל הבאר שמעו קול הבוקע ממנה: "אני באר הידע והחוכמה. אני לא רק ארווה את צימאונכם למים, אלא גם אלמד אתכם, איך להיות מאושרים בחייכם. אם תשתו את מימי, בכול אשר תלכו תצליחו. עליכם רק להוריד את הדלי לעומק הבאר, כי רק זה שמשקיע מאמץ משיג את מטרותיו וזוכה בתהילה."
שמע הזקן את דברי הבאר וחשב בליבו: "רוב שנותיי בזבזתי בחיפוש אחר העושר, אך לא מצאתי דבר... אולי זה רצון האל להעניק לי אושר אותו חיפשתי?"
לעומת זאת דברי באר הידע והחוכמה גרמו לצעיר להירתע. "מה? אני עוד חייב לעבוד קשה בשביל כמה לגימות של מים?" שאל הוא את עצמו. מיהר הנווד הצעיר וחיפש את מזלו בבאר השנייה, בזמן שהזקן התאמץ להוציא מים מהראשונה.
"אני באר העוצמה," שמע הוא, כאשר התכופף לשתות: "וזורם בי יין הפלא, יין הכוח והעוצמה. שתה כמה שתרצה. רק זכור פרט אחד: מי ששותה יותר מידי הופך לשוטה ומאבד את יושרו."
"יין יותר טוב ממים!" חשב בליבו הנווד: "חוץ מזה, כאן לא צריך לעבוד קשה, היין ממש נשפך מהבאר. השביע הנווד הצעיר את צימאונו ביין הפלא ומייד אחרי שגמר לשתות, התמלא בעוצמה אדירה ובתחושה של כל יכול. מחשבות על התעשרות מהירה והצלחה מסחררת החלו להציף את מוחו של הנווד וליבו הצטמק מחמדנות. כדי לא לחלק את תחושת ההצלחה עם חברו, הלם הוא בראשו והשליך את חברו המעולף אל הבאר המים העמוקה.
בזמן שהנווד הזקן היה מחוסר הכרה מילא הצעיר את "באר העוצמה" בחול. נדרש לו הרבה זמן, כדי להשלים את המלאכה והנווד הצעיר היה עייף מאוד. לכן כאשר הגיע תורה של באר המים, הוא פשוט וויתר. "אה, זו סתם באר יבשה. היא לא שווה מאמץ!" קרא הצעיר וירק לתוכה. כדי להיות בטוח ששום דבר לא ישבש את תוכניותיו, להוציא את משאלתו לפועל, מיהר הצעיר להסתלק מהמקום. מרוצה מהכוח שזכה לו בזכות באר העוצמה, השלים הנווד הצעיר את מסעו והגיע לעיר יפה, ומשגשגת. הסיפור ששמע מפי הרוכלים בארצו על השפע הרב ועל האנשים העשירים, התבררו כסיפור מוגזם ולא אמין. גם כאן, לפחות רוב אנשים, היו חייבים לעבוד קשה למחייתם.
"מה?" שאל את עצמו הצעיר: "חציתי את כל המדבר הזה לחינם!?" הוא נזכר בכוח הרב, שקיבל משתיית יין הפלא והחליט להשתמש בעוצמתו. בזכות כוחו הבלתי מרוסן השיג הנווד כל מה שרק חפץ בו. מה שלא יכול היה להשיג בדרכי שלום, לקח בכוח. שמועה על כוחו הרב פשטה במהירות בכל האזור. היו שניסו להתמודד איתו, אך הנווד הצעיר גבר על כולם.
במהרה הפך הוא לשליט הבלעדי ולאדם העשיר ביותר, אך גם המושחת ביותר בכל האזור. עשיית כסף ושימוש בכוח ערפלו את חושיו של הצעיר. הוא שכח לגמרי מהחבר, שהושלך אל תחתית הבאר. כן הוא שכח, אך חברו לא שכח זאת.
זמן רב ומאמץ עצום נדרש לנווד הזקן, כדי לצאת מהבאר העמוקה. אך התקווה שלו להיות חופשי ומאושר, החזיקה אותו בחיים. כאשר הגיע הנווד הזקן לאותה העיר, הפכה השמועה על אדם חזק ומרושע, שהשתלט על העיר לעובדה קיימת. מפי התושבים הוא שמע, שהנווד הצעיר קנה הכול בכסף שגזל בכוח: אוכל, השפעה, בילויים ואפילו... כן אפילו חברים.
הנווד הזקן שהספיק ללגום ממי באר הידע בטרם טימא אותה הצעיר, זכה בידע רב. הוא ידע, איך לדבר עם אנשים ואיך בעזרת הידע להשיג את צרכיו. הנווד הזקן לא חיפש עושר ושעשועים. בעזרת ידיעותיו הוא עזר לאנשים נזקקים, ריפא וסידר כל דבר שאחרים התקשו בו. הנווד הזקן הבין, שאין מחיר לתחושה של להיות אהוד ואהוב על הבריות. הרי כמה כסף שלא תאסוף, מעולם הוא לא יספיק לך... תמיד תרצה עוד ועוד.
קשה היה לנווד הזקן לשמוע, שהצעיר לא מכבד איש מזקן ועד נער. לא מקשיב לחכמים, לועג לפגועי הגורל ומתעלל בחסרי ישע. הוא הצטער לדעת, שמי שהיה פעם חברו למסע, הפך למרושע. לא מרחם על חלשים ולא תומך במסכנים. מתנהג בכולם, כאילו היו הם רכושו. מזלזל ומשפיל את כל מי שרק יכול.
"כך זה, כאשר ההצלחה עולה לראש," היה הנווד הזקן מסביר לסובבים אותו: "הדבר מסוכן יותר משיכרון יין." ... אבל אם מדברים כבר על היין, אז כמו בכל דבר בחיים, גם להשפעה של יין וגם אם הוא יין הפלא, יש זמן תפוגה... כאשר הכוח נעלם, נעלם הכסף ואיתו כל חברי השקר. חברים שעוזרים רק מתוך מטרה להרוויח.
חסר כל, מבויש ומנודה, נאלץ הנווד הצעיר לחזור על עקבותיו. הרי מי יחפוץ להגיש עזרה למי, שחיי אחרים היו הפקר בשבילו. גם אם היה מסכן זה או אחר, שניסה להושיע בעת צרה, לא היה לנווד אומץ להסתכל בעיניהם, כדי לקבל את עזרתם. במיוחד לא היה לו אומץ לפנות לאדם, שהוא פגע בו יותר מכול. אדם שעם הגיעו לעיר, השקיע מאמץ רב, כדי לתקן את הנזק, שגרם חברו.
אדם שבזכות מעשיו הטובים הפך להיות ראש עיר אהוד ואהוב על כולם. כך מצא הנווד הצעיר את עצמו, שוב במדבר מול שתי הבארות. או לפחות באותו מקום, בו פעם היו השתיים. אך למזלו הרע, אם אפשר לכנות כך את המעשה, שעושה אותם האדם בעצמו, רק באר מים יחידה נותרה בסביבה. לדאבונו של הצעיר, הפעם, גם אם היה הוא עובד קשה כדי להעלות את מימיה... מה כבר יכל הוא להוציא מהבאר?
|