סיפורים נוספים:
דגם קורקינט צעצוע

עמוד הבית » סיפורים » סיפורים מוקלטים » צעצועים

צעצועים

נכתב על ידי: יהודה עצבה

מספר: יהודה עצבה:
צעצועים. צעצועים ומשחקים ?
היום אני לא יודע איזה צעצועים לקנות לנכדים שלי. יש להם הכל וחוץ מזה יש צעצועים שאני לא מבין בכלל מה הם ואיך משחקים בהם. רוב המשחקים הם משחקי מחשב. הילדים יושבים בבית ובוהים מול מסך הטלבזיה או שצמודים למסכי הטלפונים החכמים. מה אגיד לכם הילדים היום מקבלים את כל הצעצועים במתנה. קונים להם צעצועים. חנויות הצעצועים היום הם ענקיות, אמפריות של פלסטיק מצועצע. בירושלים של פעם הייתה חנות צעצועים אחת בשם 'שלגיה' רק המשפחות העשירות ביותר יכלו להרשות לעצמן לקנות שם משהו.
רק שתדעו שהשיא היו אלה הם משקפי 'מציאות מדומה'  אתם מבינים, אפילו את המציאות הביאו להם לתוך המחשב.

בילדות שלי בירושלים מעולם לא קנו לי צעצוע. בכלל למזלנו לא הייתה טלבזיה ולא מחשב. מגרש המשחקים שלנו  היה אמיתי לחלוטין, קרוב בחצר השכונה למטה ליד הבית. אנחנו בשכונה עשינו את כל המשחקים שלנו במו ידינו. מגלעיני  המשמש שקראנו להם בירושלמית עג'ויים בתל אביב קראו להם גוגואים. ידענו לקחת את העג'ו לקדוח בו חורים ולעשות משרוקית לתפארת. מעלים של עץ ידענו לעשות צפצפה ומחתיכת עץ וכפיס נוסף לידה עשינו משחק שקראנו לו 'אלמבוליק': 'אלם'  זה עפרון בערבית,'בוליק'  בול עץ בעברית עם צליל של אידיש. אגב בתל אביב קראו למשחק הזה 'דודס'.
והיו חוקי משחק שאנו הילדים המצאנו. הייתה לנו שפת משחקים מיוחדת, הרי באנו מכל הגלויות ונוצרה מזיגה מעניינת בין השפות והייתה שפה של משחקים 'אלאם, סאלאם, פאצ' ובמשחק 'חמש אבנים' היה 'קוגלך' במשחקי הגולות שהיו מקסימות באותן ימים כי היו להן שמות: 'גזזית', 'בנדורה', 'ראסית' והיה 'הייני וייני' ו'ארם דרם' ו'אן דה טרואה' שזה משלוש יוצא אחד. ואם מישהו היה מרמה במשחק היו שואלים אותו בעברית ירושלמית 'למה אתה מחייס'?
הבנות קפצו על חבל ושרו שירים כמו 'שרלי טמפל קופצת ככה' ואם היה לאיזו ילדה רק ראש של בובה לא היה מאושר ממנה. והיו גם סבתות שהכינו מסמרטוטים בובה לנכדה והבובה נקראת עד היום 'רותי סמרטוטי' אך, היו ימים פשוטים ויפים.

שיא השיאים היה הקורקינט שבנינו. חודשים ליקטנו מהרחוב חתיכות עץ, ניסרנו ושייפנו ואחר כך מוטות ברזל להגה וכל הזמן הסתובבנו במוסכים לחפש קוגלגרים (מיסבים) לקורקינט. באותם ימים כל קורקינט היה פרי הדמיון והיצירה של כל ילד וילד. עד היום אני זוכר את הנסיעה הראשונה שלי בירידה ברחוב בצלאל עם הקורקינט שלי לכיוון גן סאקר. איזה כייף, איזו מהירות שהקורקינט שלי דהר בירידה של רחוב בצלאל בירושלים ז..זזז..ז ..ילדות קסומה של ילד ירושלמי באותם ימים.
המספר על תלת אופן מהימים ההם. אוסף עצבה
© כל הזכויות שמורות
י' טבת, תשע"ו. 22.12.15
1. איך קראו לפלטה עם קוגלרים?
מאת: חנן 01/05/2018
מומחים למכניקת הרכבים בנו גם פלטה רחבה שהספיקה כדי לשבת עליה. מתחת היו שני קרשים רוחביים רחבים יותר מהפלטה. על קצות הקרשים האלה הורכבו ארבעה קוגלרים. הקרש האחורי היה מקובע ואילו הקדמי,שהיה רחב במיוחד היה מחובר עם מסמר אנכי אחד כציר. צמוד לקוגלגרים נקשר חבל רפוי מצד לצד בו החזיק היושב על ה"רכב" כדי לשלוט בכיוון הנסיעה המהירה והרועשת במורד. היה שם לרכב זה?
 
מפת אתר
|
תקנון האתר
עוצב על ידי לנה עצבה