|
הסיפור על הנציב העליון הבריטי הראשון בארץ ישראל שהיה יהודי מתבולל. הוא הגיע לארץ לאחר שהבריטים נכנסו לארץ ישראל. אמרו לו לסר הרברט סמואל שהוא צריך לפגוש את הרב של היהודים הרב זוננפלד. אמרו לרב זוננפלד שהנציב העליון הבריטי סר הרברט סמואל צריך לפגוש אותו.
הוא אומר – בסדר גמור.
העסקנים לא רצו להגיד לו שהבית שלו לא מספיק מכובד לקבל בו את הנציב העליון הבריטי. הבית שלו נראה מאוד מאוד מבייש הוא היה גר בעיר העתיקה במקום עלוב, ולא מתאים לקבל את האורח רם המעלה. הציעו שהרב יפגוש אותו באחד הבתים המכובדים יותר של עסקנים באותה תקופה למשל אצל מישהו משושלת פורוש. אבל הרב זוננפלד אמר להם - אני אפגוש את סר הרברט סמואל רק בביתי.
הגיע יום הפגישה. ביום הפגישה לפי הסיפור, הרב זוננפלד לבש בגדי שבת וחיכה לנציב העליון הבריטי. הגיע הנציב הבריטי עם כל השיירה ועם כל הפמלייה אל ביתו של הרב שנראה כמו חורבה, רצפת החדר הייתה כולה עפר, אפילו מרצפות, בלטות לא היו ברצפה וגם היה צריך לרדת שלוש מדרגות לבית של הרב.
ראה סר הרברט סמואל איך הבית נראה. אז הוא לא יגיד לו כמו שאומרים בעברית של היום שיש לו בית "על הפנים" אלא פנה איליו בצורה מעודנת יותר ורק העיר לו שהיה צריך לרדת במדרגות בשביל להיכנס לביתו.
הרב זוננפלד שהיה יהודי חכם ופיקח הבין טוב טוב את הביקורת הנסתרת שלו על תנאי הדיור המשפילים של הרב. מרצפות לא היו, אבל היה שם חלון קטן. אז הרב קרא לסר הרברט ואמר לו – אני רוצה להראות לך כבוד הנציב משהו בחלון. מה אתה רואה שם?
הסתכל הנציב העליון וראה משם את הכותל המערבי בעליבותו. באותם ימים היו שופכים שם אשפה ממש על הכותל והנציב העליון ראה את הכותל כשהוא מלא בערימות אשפה.
ואז אמר הרב לנציב העליון הבריטי – אם השם, הקדוש ברוך הוא יכול לגור שם ככה, אז אני ודאי יכול לגור כאן ככה.
דאס איז דה מאיסע. ( זה הסיפור ). הסיפור מתועד על פי רוח הדברים כפי שסופרו לי על ידי מר אלעזר רוזברגר.
|