הסופר ש"י עגנון מביא לנו יצירה מופלאה בשם 'הכנסת כלה' בה מסופר על רבי יודל הנוסע בעגלה עם רבי נטע העגלון במצוות 'הכנסת כלה' בעיירות בפולין. והנה ערב חשוך אחד נקלעים הסוסים לאיזה בית וממנו מגיח כלב אימתני ורוצה לשסע את הסוסים. מבקש אחד הסוסים 'נרוצה' לבעוט בו ולשפוך את בני מעיו (משכני ונרוצה הם שני סוסיו של רבי נטע העגלון 'משכני כשמו כן הוא מושך ועושה את העבודה ואילו נרוצה הוא סוס פזיז ותזזיתי. אומר לו משכני לנרוצה שרוצה לבעוט בכלב: אחי, אל תכניס רגליך לעסק שאינו שלך, שלא יארע לך מה שארע לאותו עכבר. שאל נרוצה מה אירע לאותו עכבר? התחיל משכני לספר. תרנגול אחד התגורר בביתו של יהודי והיתה פרנסתו מצויה ולא היה חסר דבר. אף על פי כן היה עצוב וכשהגיעו ימי אלול הוכפל צערו. התגורר שם עכבר אחד, אמר העכבר לתרנגול: מובחר שבעופות מה אתה עצוב כל כך, אם פרנסה, פרנסתך מצויה ואם דירה הרי אתה מתגורר בביתם של בני אדם. אמר לו התרנגול אף על פי כן כל זה לא שווה, מפני שסידור תפילה יש בביתו של אדם וכשהוא נוטל סידורו בידו, מסבבני מעל לראשו ואומר : זה התרנגול ילך למיתה. אמר העכבר לתרנגול: אף על פי כן כל זמן שלא הגיעה שעתך לצאת מן העולם על כרחך אתה חי ואם אתה נותן לי רשות אני מצילך משחיתותם של בני אדם. שאל התרנגול: וכיצד אתה עושה להצילני? אמר העכבר פשוט מאוד ימי אלול מגיעים ובני הבית יוצאים לבית הכנסת אצא מחורי ואוכל את הסידור עד שלא ישאר הימנו אפילו אות אחת. אמר התרנגול בלבו: לישועתך קיויתי השם. הגיעו ימי אלול ובני האדם יצאו את הבית לתפילה. יצא אותו עכבר מחורו לאכול את הסידור, הרגיש בו החתול קפץ עליו ואכלו. כיון ששמע נרוצה את מעשה העכבר, משך רגליו מן המחלוקת ואמר בלבו כמה חכם הוא משכני ויודע להטעים כל דבר בסיפור.