|
הרבה שנים לפני היות הטלבזיה, האינטרנט והטלפון הסלולרי. המידע, האינפורמציה, הייתה מגיעה דרך כל מיני דמויות. היה מגיע לעיירה דרשן, מגיד. היו מסתובבים והיו נותנים דרשות ומספרים בענייני העולם. מה קורה בעולם הגדול.
ואתם יודעים בעיירות הקטנות יש בית כנסת קטן, לכל אחד יש את המקום שלו וכשמגיע אדם שלא רואים אותו, לא הכירו אותו, חדש. מזמינים אותו לשאת את דברו, לומר כמה דברים, לומר כמה דברי טעם. רוצים לתהות על קנקנו של אותו אדם.
הספרדים אומרים רוצים לדעת 'שו ג'ינסו' ( מה טיבו ? ) ובכן באחת העיירות האלה מגיע בן אדם, פעם ראשונה רואים אותו. נכנס לבית הכנסת.
אומרים לו - בכבוד יעלה יאמר כמה דברים.
עולה הבן אדם על הבמה, פונה אל הקהל ושואל – רבותיי, קהל קדוש, יודעים אתם מה עומד אני לדרוש בפניכם?
כולם אומרים – לא.
אומר – אם אינכם יודעים, אין וטעם שאדרוש בפניכם ויורד מהבמה.
למחרת הוא שוב בא לבית הכנסת ושוב אומרים לו – בכבוד, בכבוד יאמר כמה דברים.
עולה הבן אדם שלנו על הבמה ושואל את הקהל – רבותיי, קהל קדוש, יודעים אתם מה עומד אני
לדרוש בפניכם?
כולם זכרו את התשובה מאתמול והפעם כולם אמרו – כן!
אמר – אם כן, ודאי שאין טעם שאדרוש בפניכם, וירד מהבמה.
למחרת, שוב מגיע לבית הכנסת ושוב מזמינים אותו. אומרים לו – בכבוד, בכבוד , יאמר כמה דברים.
עולה על הבמה ושואל את הקהל – רבותיי, קהל קדוש, יודעים אתם מה עומד אני לדרוש בפניכם.
היה איזה רגע של מבוכה בבית הכנסת, אחר כך חלק אמרו כן וחלק אמרו לא.
אמר – אם כך אין יותר פשוט מזה, אלה שיודעים יספרו לאלה שאינם יודעים וירד מהבמה.
|