|
אדם אחד, עני מרוד. גר בעיר בצרה, מצבו היה כה קשה, עד שהחליט לעזוב וללכת לבגדד, אולי שם בעזרת השם, ישתנה מזלו, חשב ועשה. קם והלך ובידו מקל בלבד. בדרכים אכל ממה שנתנו לו אנשים רחמנים. כך, עד שהגיע לבגדד. בשעת לילה מאוחרת היה עייף מאד מן הדרך, מצא מסגד, שכב ונרדם בפתח המסגד.
באותה שעה יצא לסיבוב ראש השוטרים, ליד פתח המסגד ראה אדם מוטל שקוע בשינה. בעט בו, העירו ואמר לו - מי אתה ומאין באת? ומה לך פה? ענה העני - אדוני, עני מרוד אני, באתי מרחוק, חלמתי חלום, כי אמצא כאן את מזלי.
צחק עליו ראש השוטרים ואמר לו - שוטה שכמוך, שוגה בחלומות, בגלל זה נטשת משפחתך וביתך? גם אני חלמתי חלום, לא מזמן, כי בבוסתן העירוני, מתחת לעץ התמר, סמוך לתעלה, חבוי כד מלא דינרי זהב. וכי שוטה אני שאלך לחפור שם?
הלוא "חלומות שווא ידברו". שמע העני את דברי השוטר, קם והלך לחפש את הבוסתן, מצא את עץ התמר הסמוך לתעלה, חפר ומצא שם כד מלא דינרי זהב. העמיס הכד על גבו וחזר לביתו ולמשפחתו.
נרשם ונשלח על ידי המספרת והרושמת המסורה שחרזדה.
גירסה זו מזכירה את הגירסה המופיעה ב"אלף לילה ולילה" ומוטיב החלום בעקבות האוצר מופיע בסיפורי עם רבים בגירסאות שונות, חלקן ניתן למצוא באתר זה.
הערה: כל הזכיות שמורות על כל המשתמע מכך.
|