|
ליל הסדר התחיל אצלי כבר בשעות הבוקר. הייתי נלווה לאמי שנהגה להקדים ולהגיע לבית אמה – סבתא לונה – כדי לסייע בידה בהכנות האחרונות לערב החג. כל הבוקר הסתובבתי עם סבא מרקאדו וחפשנו בפינות אחרי שיירי לחם. כשהצלחתי למצוא קרום לחם עבש , נושא הייתי אותו בגאווה לסבא שהדליק מדורה קטנה ושרף אותו יחד עם הקרומים הקודמים שמצאתי.
באותם ימים לא ידעתי כי סבא טרח ערב קודם והטמין אותם בפינות הבית כדי לשמחני בחדוות הגילוי. לאחר ארוחת הצהרים החפוזה בחצר, כי הבית נוקה , נשטף, והוברק לכבוד החג, הובלתי לאחת המיטות הרחבות שהיו בחדר הפנימי, זה החדר שבו נערוך בערב את הסדר, ושם נתבעתי לישון על מנת שאוכל להיות ער עד סוף הסדר ולראות איך אליהו הנביא בא לבקרנו. וכמו שסבא אמר :"יביא לנו בשורה טובה, ישועה ונחמה.. במהרה בימינו ..אמן"
מהחצר בקעו והגיעו אלי קולותיהן של אימא וסבתא שטרחו במירוק הכוסות ליין, הוציאו את הצלחות המיוחדות לליל הסדר, פיקחו על צלייתן של כרעי התרנגולת, זכר ליד החזקה שהוציאה אותנו ממצרים. מהחדר החיצוני, זה שדלת זכוכית ואחריה דלת עץ כבדה הפרידו בינו לבין החצר, עלה קול תקתוקו החדגוני של שעון האורלוגין העתיק. צלצולו העמוק לווה את השעות שהסתלקו כשהן גוררות אחריהן ומקרבות את סעודת החג.
באותה שנה נעשו ההכנות לחג באווירה של עצב. העיר הייתה נתונה במצור. בתוך העיר נשמעו לא אחת פרצי יריות. אבל איש לא ירד למקלטים. הכל היו עסוקים בהכנות לחג.
לקראת הערב נאספו כל הדודים והדודות אל ביתה של סבתא. גם דוד יעקב , שהיה בפלמ"ח , הגיע בטרטור אופנועו מחריש האוזניים נכנס לשכונה . רק לאחר שהעלה אותי עליו ויצא עמי לסיבוב רכיבה מהיר בסביבה, השעין אותו על קיר הבית וכבה את המנוע הרועש. סבא האיץ בי למהר וללבוש את בגדי החג על מנת שאוכל לבוא עמו לבית הכנסת. ואני ילד בכתה א', מאוד רציתי לבוא אתו ולהרשימו ביכולת הקריאה שלי.
כשחזרנו מבית הכנסת, היה השולחן ערוך ומוכן בחדר הפנימי. סביבו כסאות לכולם. מפה לבנה מגוהצת ועליה הצלחות המיוחדות לפסח, אלה עם פס הכסף, הלבינו על השולחן. שני נרות דלקו ואורם השתקף בכוסות היין הדקות שהבריקו לצד כלי האוכל העשויים כסף ובראש השולחן קערת הסדר עם החרוסת, הזרוע, הביצה, המצה השמורה והחזרת, עטופה ומכוסה במפה כחולה ולידה עומד קנקן היין. מלא, אדום, מבטיח, ולצידו הכוס הגדולה, המיוחדת לאליהו הנביא שיבוא אלינו .
קדש ורחץ כרפס יחץ מגיד רחצה........ והסדר התחיל. סבא ישב בראש השולחן. חליפה שחורה חדשה לכבוד החג. זקנו הקצר מחודד. עיניו הכחולות מבריקות מאחרי זגוגיות משקפיו כשהוא מסתכל על ילדיו ונכדיו היושבים סביבו. לפניו הגדה של פסח כתובה בעברית, ובאותיות רש"י מתורגמת ללדינו. כל אחד קורא בתורו קטע מההגדה שלפניו והוא חוזר וקורא את אותו קטע בלדינו. בשביל סבתא שלא הבינה עברית.
על יד סבא ישב דוד יעקב. שער דבש מתולתל, מצח גבוה, עיניים חומות צוחקות תמיד, שפם גדול ותחתיו פה שכל הזמן מספר בדיחות וספורים על החברה שלו בפלמ"ח. שר בקול רם את ההגדה ומדגיש את המילים שלדעתו צריך להדגיש.
דודה מזל, מחזיקה בחיקה את התינוק שנולד לפני כחצי שנה. שרה לו את ההגדה בשקט ומסתכלת בעיניה היפות, האוהבות אל בעלה דוד דוד היושב לצידה. שניהם שרים בקולות יפים את ההגדה, שותים בעדינות את היין הנמזג לכוסותיהם.
דודה שמחה , כרגיל מפקחת על כולם. שלכל אחד תהיה הגדה משלו, שיהיה מספיק יין בכוס, שהמזלג יהיה נקי. מורידה את הצלחות מהשולחן ומסייעת לסבתא לונה, שבדרך כלל צריכה לשבת מול סבא בצד השני של השולחן, אבל כל הזמן רצה בין המטבח לשולחן. פעם מביאה מים לנטילת ידים ופעם מביאה עוד בקבוק יין. מוציאה מגשים ריקים ומכניסה סירים וקערות עמוסים בגפילטע פיש שדודה רבקה הכינה, מרק עוף עם קניידלאך, עוד חרוסת, שלשה סלטים: של תפוחי אדמה, של ירקות ושל סלק. אורז עם שקדים וצנוברים. צימעס שדודה שרה שלחה. שלשה מיני בשר: עוף, צלי בקר עם עלי דפנה ופלפל אנגלי וקציצות של דודה מזל, זו המומחיות שלה.
ליד סבתא יושבת דודה רבקה ולידה דוד אהרון, האשכנזי שלא מכיר את המנגינות אפילו שהוא כבר נמצא אתנו יותר משמונה שנים וכל פעם שמגיע תורו לקרוא פסוק הוא מבקש שידלגו עליו. אבא שלי יושב לידו. גם הוא שר בקול חזק וערב את השירים ומכיר בעל פה כמעט את כל המילים. הכל הוא יודע בעל פה. אבא שלי.
אימא שלי, שיושבת לצידו כמעט ולא קוראת בהגדה. כל מה שמעניין אותה זה שאוכל ואגמור מהר את המרק ואקח עוד בשר ואורז, כי אחרת "לא תהיה גדול ולא תוכל להיות פלמ"חניק כמו דוד יעקב. ואני, האוכל לא מעניין אותי . אני קורא בהגדה על עשר המכות, מסתכל בציורים איך נראה הרשע. הוא דווקא שמן ונראה יותר טוב מהחכם הרזה. אימא רוצה שאני אהיה כמוהו ? רשע? עושה חשבון מי צריך לקרוא את הקטע עם המילה " שדיים " רק לא אני. אני מתבייש.
בתור צעיר המשתתפים התכבדתי באמירת "מה נשתנה" בגאווה בלתי מוסתרת קראתי מהכתב את מה שהתאמנתי שעות בקריאתו. ברכות עידוד והתפעלות נישאו מכל צד. על אף המצב הקשה השתלטה אווירת החג, בעזרת היין והמטעמים, על המסובים. כולם שרו, צחקו ושמחו. אדמומיות היין התחרתה באדמומיות הפנים.
לקראת סוף הערב בקש ממני סבא ללכת ולפתוח את הדלת לאליהו הנביא. עזבתי את השולחן ויצאתי לחדר החיצוני. כשהתקרבתי לדלת הזכוכית הבחנתי כי הדלת נעה קלות. הייתי משוכנע כי חתול רחוב הריח את מאכלי החג והוא מבקש להצטרף אלינו כאורח לא קרוא. ניגשתי לדלת ופתחתי אותה לאט כשמבטי מופנה לרצפה לראות את החתול. אבל במקום גוף גמיש של חתול הבחנתי בזוג נעלים ומעליהן מכנסי גבר. זעקה חדה התפרצה מפי " זה לא אליהו!" כל הדודים והדודות, הסבא והסבתא וכמובן גם הורי קפצו ממקומם וחשו לחדר החיצוני לראות אותי חיוור ומולי לבן לא פחות ורועד עמד נחומ'לה. חברו של דוד יעקב בפלמ"ח.
אחרי שהושיבו אותו על כסא ונתנו לו לשתות וקצת לטעום מהמצה והחרוסת, ספר לנו כי הוא נשלח על ידי המפקדים בפלמ"ח לקרוא ולאסוף עוד באותו ערב את כל חיילי המחלקה.
לא הועילו הפצרותינו לשנים להתכבד ולשבת עמנו עוד כמה דקות עד שנסיים את ליל הסדר כהלכתו. נחומ'לה אמר שזה דחוף ואין זמן. דוד יעקב לקח את התרמיל שלו שהיה תמיד מוכן. וכמו שהוא, עם בגדי החג יצא והצטרף לנחומ'לה. כולנו לווינו אותם החוצה. כשהם עלו על האופנוע צעקה לו דודה שמחה " תיקח סוודר" . "אל דיו קה תיואדרה " לחשה סבתא . ואני , שכבר ידעתי קצת לדינו , הבנתי שהיא אומרת "אלוהים ישמור אותך " .האופנוע התחיל לנסוע כשאני מנסה , לשווא ,לרוץ אחריו ולהשיגו. ראיתי איך הקיפו את הפינה , יצאו לרחוב הראשי, ונעלמו . רק קולו של סבא , שנשאר עומד ליד הדלת וההגדה בידו , נשמע הולך ומתחזק לעומת קולו של האופנוע שהלך ונחלש
" שפוך חמתך על הגויים אשר לא ידעוך ........"
ללא מצב רוח ובשפה רפה סיימנו את חגיגת ליל הסדר. כל הלילה הדהדו היריות בכל העיר . ואני ישבתי מחכה לאליהו הנביא .
נשלח על ידי מספר הסיפורים יענקלה בהט
|