פסיפס זכרונות אישיים של פסח.

 

סידי (סבא), ניהל את הסדר ביד רמה ועל פי ההגדה התימנית, שאלנו מא כאבר! (מה נשתנה").

ההכנות לפסח החלו בהוצאת הרהיטים ופינוי חפצים מהבית, סיוד וצביעה. בירושלים היה נהוג, במשך שנים רבות, מנהג ה"מוחרם" עוברים בית! לקראת הפסח עוברים לדירה אחרת, פשוט כך. אצלינו הסתפקו בסיוד, ניפוץ המזרונים, הגעלה והחלפת כלים וקניית בגדים חדשים לילדים לכבוד החג!

אני זוכרת כילדה שלאחר הסיוד, קירצפנו את הבית, שפשפנו את מרצפות האבן בחצר, שאבנו מים מהבור ושפכנו דליי מים! מירקנו את המדרגות עד פתח הבית ושער הברזל המעוטר בפיתוחים. גם אותו שטפנו! היה זה בבית האבן בשכונת יגיע כפיים. בערב החג הסבנו אל השולחן הגדול, כל בני המשפחה, סבא שמואל, סבתא יונה אמא אדל, אבא רחמים והדודה רחל וכמובן כולנו, הילדים.

יחד איתנו הסבו אורחי הסדר הקבועים. אני זוכרת את עזורה הצעיר, בן יחד להוריו הזקנים. את הדוד יוסף עצבה ובנותיו ימימה ושרה, דודים ובני משפחה נוספים.

"מא כאבר האד'ה אל לילה מין ג'מיע אל לילי? מא כאנו יפעלו? כאנו יכלטו אתיבן ופי ליבן וליבן פי תיבן, למאן? לפרעה אל רושע הג'מור...")

 

המסורת ומנהגי החג המיוחדים המשיכו בביתנו גם כשעברנו לגור בבית וגן. הבית היה קטן יותר, המשפחה שלנו גדלה, שני חדרים, חצר וגינה. גם כאן שטפנו, ניקינו וקרצפנו מדרגות! אני זוכרת את סידור הארונות ומירוק המזנון! הוצאת החמץ ושריפתו בשדה.

הריח היה ריח של ניקיון, השכונה היתה צעירה ולמדנו בבית הכרם.

חג הפסח בבית וגן היה טבול בריחות הפריחה של האביב!

 

בבית בקטמון היו הרבה מדרגות, אותן קירצפנו לחג! ביום האחרון אכלנו בחוץ, על מדרגות הבית

השכנים שלנו, מנחם ושרה סלוביק ובני משפחתם אכלו יחד איתנו, היכן? על המדרגות כמובן! שרפנו את נחמץ שנשאר. אכלנו רק תפוחי אדמה וביצים קשות. בערב סבא הסתובב בבית החשוך לעשות בדיקה וביעור חמץ. היה מסתורי והרגשתי כמו במשחק מחבואים.

בערב החג הבית היה נקי, מואר וחגיגי. סידי לבש את הכופתן עשוי כותנה ומשי, הבנים חגרו לו את האבנט וסירקו את שיער הזקן הלבן והמשיי שלו. סידי היה "מלך" ואנחנו אהבנו אותו מאוד. הוא החזיר לכולנו אהבה רכות וחיבה שהיתה די חסרה ממבוגרים אחרים בבית. בזכותו התקיים שולחן השבת, וליל הסדר כהלכתו.

אמא וג'דה דאגו לבישול ולקערת הסדר. אני שטפתי בבוקר, עם ג'דה, את עלי החסה שהושרו בקערת מים, כדי לשמור על הטריות. עזרתי לג'דה להכין חרוסת תימנית במכתש ובבחישה של התמרים ביין. אמא הכינה כוסיות זכוכית בטס מתכת גדול ומירקה את כלי שטיפת הידיים המהודר שהיה לנו, עשוי נחושת או מתכת הניתנת לצחצוח.

דודה היתה מכינה מאכלים מיוחדים, בשר שוויה ברוטב, אפונים ואורז מפולפל. בתקופה זו היה לה מטבח קטן ונפרד במרפסת. אמא טיגנה קציצות במטבח. סידי קלף פולים וקלה בוטנים. הפרימוס רעש במטבח והדוד באמבטיה השמיע קולות נפץ.

 

 

בתקופת קטמון החליף אותו דוד הנחושת בו היו מגעילים את הכלים לכבוד החג וגם מתרחצים במים שהורתחו בו, לקחנו את המים הרותחים ב"קיילה" קופסת פח או ספל מפח, ושפכנו על עצמנו בכיף גדול!

נקיים מסובנים בסבון יצהר (פלגת סבונה), לבושים בגדי חג, הבנים חליפות קטנות וחולצות לבנות ואני בשמלה פרחונית עם כיסים ועיטור סביב הצוארון, חיכינו שסבא יחזור מבית הכנסת.

 

 

בערב החג אבא חזר מעבודתו מוקדם. ישב על הספה, לפעמים הונחו לפניו מלפפון צעיר וירוק, ג'עלה וכוסית משקה קטנה, לפני הסעודה. ישבנו יחד איתו והשיחה התגלגלה על בנינים דירות וסיפורים על ירושלים ואנשיה. בימים רגילים הסבו איתו גם חברים כמו מונסה, הצעצוע, טרבלוס ועוד היה מעניין! אבל זה כבר סיפור אחר.

 לקראת הפסח, אבא נהג להחליף בעצמו, את הריפוד למקל שהיה לו, עליו נשען בהליכתו. הוא גזר בד, התאים, מילא במילוי רך ותפר סביב סביב.

 גיהץ חולצה לבנה ועטה על ראשו כובע עשוי רשת, כדי לשמור על השיער שהיה חפוף ומשומן בברלנטין. הדודה הסתרקה והתמרקה מול הראי. אמי הסירה את הסינור ולבשה אחת משמלות הפליסה היפות שהיו לה. וסבתא? לה היה שאל מיוחד עשוי ממשי ומרוקם בפרחים קטנים. אותו שמה על כתפיה החזיקה ביד צרור בשמים ריחן או צמח ריחני אחר את הפרחים שמה בואזה על השולחן.

כולנו חיכינו לסידי.

 

כשחזר סבא מבית הכנסת השולחן היה ערוך. עלי חסי ירוקים וטריים עיטרו את שולחן הפסח סביב סביב! הגדות שונות היו ליד כל אחד מאיתנו. ביצה קשה היתה מעדן, טעם החרוסת החריפה במקצת טעם המן! שתינו כוס ראשונה ואני זוכרת שכמעט נרדמתי.

סבא האריך בקריאה אבא ניסה לקצר. הארוחה "התגלגלה" בעגלת התה מהמטבח המרוחק, דרך המסדרון הארוך. איזה מרק נפלא! חילבה ופתות לימון וזחוק! אלה המעדנים שידענו.

המצה היתה רטובה, היינו ילדים וזה היה מזמן אבל הטעם הריח והזיכרונות טריים ומשתבחים עם הזמן!

שותפה לזיכרונות הנפלאים, מי אמר שלא היינו עשירים?

על רקע התקופה הזו צפים ועולים ערכים שספגנו ללא פסיכולוגיה ומלים מיותרות,

ללא תורות חדשות אלא יניקה מהמקור האמיתי באמצעות הבית, ימי הפסח וקרצוף המדרגות!