|
מספרים על זוג צעיר בירושלים העתיקה שהתחתן לפני פסח ובערב פסח מוזמן הזוג הצעיר לליל הסדר לבית הכלה. החתן הצעיר מתקבל בסבר פנים יפות כנהוג. טוב, קוראים את ההגדה מגיעים ל"עורך" ומתחילים בסעודה.
מגישים מרק קניידלך והחתן הצעיר מכניס את הכף למרק ומוציאה אברוך! מה קורה? בתוך הכף משייטים להם כמה גרגרי חיטה, לא עליכם!
חמץ! גיועלד! מה עושים? הרי זה לא ייתכן, בושה שכזו. הולכים לרב סלנט לשאול מה עושים? איך זה יכול להיות? אומר הרב סלנט לבחור – תן לי את השטריימל שלך. מגיש האברך הצעיר את השטריימל לרב סלנט והלה מנער את השטריימל ומיד נושר ממנו גשם של גרגרי חיטה.
מה מתברר? בליל החתונה הקהל המטיר עליהם כנהוג גרגרי חיטה כמזל וברכה לפריון והבחור מיד אחרי החתונה איפסן את השטריימל בקופסה שלו וכך שכחו לנער אותו מהגרגרים.
חזרו איפוא בני המשפחה והמשיכו בליל הסדר כרגיל תוך ידיעה שהכל הוכשר כהלכה בבית החמות.
הערה: סיפור זה שמעתי לראשונה מהרב ישראל גליס ולאחר שנים אני מעלה אותו על הכתב מהזיכרון. כך שבהחלט יכול להיות שינוי בין גרסה זו לגירסה המקורית שסופרה לי בזמנו, אך אני מקווה שעיקרי הנוסח נשתמר כמות שסופר.
|