שני סיפורים מאת הרב ישראל גליס

אתם צריכים להגיע לשכונות החרדיות אחרי הסדר כדי להבין איזו אנדרלמוסיה יש שם בתום הסדר. הסדר נגמר בשלוש שלוש וחצי בלילה. איזור מטרסדורף והסביבה. הרחוב מלא במשפחות ותינוקות חצי ישנים. ככה אנחנו הולכים חזרה בלילה מהסדר וחושך ואיזה לילה והתינוק בוכה. בקיצור בתוך החושך אני מרגיש שאני דוחף עגלה לא שלי. אני מגיע הבייתה אברוך שני ילדים בעגלה והם לא שלי, מזל שבעל העגלה השאיר את ההגדה שלו בעגלה אני רואה את השם שלו והוא גר חצי שעה ממני ואני הולך אליו והחלפנו את הילדים ומאז אני מתחיל את הסדר בתשע בערב ומסיים בבוקר כדי לא להחליף את הילדים.

אצל הכורך
 

פעם היה נהוג לתקן את הספרים אצל הכורך. ליהודי אחד בעיירה היה מחזור ישן והגדה לפסח ושלח אותם לכורך. הכורך לקח את הדפים סידר אותם וכרך. הכורך היה עם הארץ ערבב את הדפים החזיר את הספרים לאותו יהודי.
שמח וטוב לב חוזר היהודי לביתו וחש שהתכונן כראוי לחג.
 

מתחיל הסדר ומגיעים  ל'דם צפרדע, כינים' והוא שופך איזה עשרים והכל היה כתוב 'על חטא'. הילד שואל – אבא שנה שעברה שפכת מעט מה קרה השנה. – השנה השיב אביו - השנה היא שנה מעוברת.