סיפורים נוספים:
סמטה ברובע היהודי. צילום: יהודה עצבה.

דמיון ומציאות על אוצר שנגאל בירושלים.

נכתב על ידי: עוזי סנדורי

 
בשנת 1977 שרתתי ביחידה משטרתית מיוחדת תחת פיקודו של רפי פלד לימים מפכ"ל המשטרה. זו היתה שנתי הראשונה בשרות ביחידה מיוחדת וקטנה שעסקה במיוחד במשימות מודיעין. באחד הימים, מפקד היחידה רפי, הורה לשבעה מאנשי היחידה ואני בתוכם להתייצב בשעה 2300 במתקן היחידה ע"מ לצאת למשימה כלשהי.
 
בשעה היעודה התייצבנו במשרד ומיד נתבקשנו ע"י רפי להצטרף אליו ולאזרח שאותו לא הכרנו. עלינו למיניבוס אזרחי והאזרח החל בנסיעה שאת יעדה איש לא סיפר. כעבור כעשר דקות של נסיעה, הרכב פנה לכוון שער יפו בעיר העתיקה ונכנס לחניה ברחבת משטרת הקישלה.
"רדו ובואו אחרינו" הורה המפקד. יצאנו בעקבותיהם של רפי ושל האזרח מבלי שמי מהם מסגיר ולו מילה אחת לאופי הפעילות ויעדה. צעדנו בצעדים מהירים אחרי השניים בין סמטאות העיר העתיקה וכעבור מספר דקות ניצבנו מול שער אחת הכנסיות האורתודוקסיות. האזרח נקש נקישה ועוד נקישה על דלת העץ הכבדה והמתין למענה. עברה כמעט דקה והדלת נפתחה תוך חריקת צירים ובפתח כומר לבוש גלימה שחורה שברך לשלום וסימן לנו לסור לתוך הכנסיה.
 "שבו בבקשה" אמר הכומר בחיוך ואנו ממתינים למי מהנוכחים שיסביר במילה, מה לכל הרוחות אנו עושים פה בשעת חצות בין כותליה האפלוליים של כנסיה עתיקה. לפתע נכנס איש דת נוצרי נוסף למבואה שע"פ לבושו ההדור הסקנו כי מדובר בראש הכנסיה. תוך ישיבתנו הוגשו לנו קפה ועוגיות ושני אנשי הדת התפנו לשיחת חולין ונימוסין עם מפקד היחידה והאזרח שהוביל אותנו לכאן.
עברה כמחצית השעה ואנו מתלחשים לפשר המצאותינו במקום, אף לרגע לא העלנו בדעתנו מה צופנות לנו הדקות הבאות... לאחר שגמענו עוד שתי כוסות קפה שחור וחזק, שמענו את האזרח אומר לכומר בערבית "נו בוא ניגש לעבודה" ראש הכנסייה קם ממקומו וסימן לכל הנוכחים לעלות בעקבותיו לקומה השנייה. עלינו כמצוותו לחדר רחב ידיים ששימש כנראה כחדר ארוח.
 
עמדנו תוהים ונבוכים. לחדר הגיע אדם ששימש כנראה כאיש תחזוקה בכנסייה בידו החזיק פטיש טפסנים כשפניו מועדות לעבר הקיר המזרחי של האולם שהיה מכוסה בוילון בצבע אדום עז. זה, החל להסיט את הוילון הכבד שמאחוריו נגלה לנו קיר מצופה לוחות דיקט לאורכו ולרוחבו. עוד בטרם הספקנו להבין משהו, האיש הניף את הפטיש והחל לפרק במרץ את לוחות הדיקט מהקיר. כעבור דקה הלוחות נקרעו מהקיר ועיננו נקרעו  מתדהמה......לא תאמינו !
מגומחה שבתוך הקיר ניצבו בפנינו לא פחות ולא יותר מאשר שבעה ספרי תורה. עוד אנו עומדים ונדהמים למראה ענינו, קריאתו החדה של רפי "כל אחד שיקח ספר אחד על כתפיו ורדו למטה!!" החזירה אותנו למציאות. יצאנו במהירות מהכנסייה, שבעה בחורים בטור עם ספרי תורה על הכתפיים לעבר הרכב שהמתין ברחבת הקישלה.
עם האוצר היקר הגענו למשרדי היחידה, האזרח הודה לנו ופנה לדרכו (מאוחר יותר נודע לנו כי האיש משמש כאיש קשר לעדות הנוצריות) לפני שפנינו לצאת לביתנו, רפי קרא לי לחדרו שם הוצבו ספרי התורה ואמר "עוזי ,אביך סופר סת"ם בוא תציץ - האם מדובר בספרים שמישים?" לא נזקקתי לעין מקצועית במיוחד ע"מ לספר לרפי שהספרים במצב מצויין וגם אם שיני הזמן גרמו לנזק כזה או אחר, הרי שהדבר ניתן לתיקון ואפשר בהחלט שהספרים ימצאו את מקומם בארונות קודש בבתי כנסת.
למחרת הספרים פונו כנראה למשרד הדתות - אלה היו ספרים שנגאלו מבתי כנסת בעיר העתיקה לאחר נפילתה במלחמת העצמאות - אך מי היה מאמין שזכות הצלת הפריטים העתיקים והיקרים תיפול בידי אנשי כנסייה שהצפינו אותם בתוך הכנסייה כמעט 25 שנה עד שהחליטו להשיבם למקומם הראוי.
 
שרתתי במשטרת ישראל במגוון תפקידים ,השתתפתי ופיקדתי על מבצעים שונים ומרתקים עד התפקיד האחרון שבהם כדובר משטרת ישראל, אך הפעולה שבה נטלתי חלק ועליה סיפרתי לכם חקוקה בזכרוני כאחת המשימות המפתיעות והמרגשות שהייתי שותף להן אי פעם.
את הסיבה אתם בודאי מבינים.
 
                                                                                                 
 

גומחת ספרי תורה שנתגלו בירושלים. באדיבות מוזיאון חצר היישוב הישן. צילום: יהודה עצבה.
© כל הזכויות שמורות
מוצש"ק, ט"ז, סיון, תש"ע. 29.5.2010.
7. מרתק
מאת: שרית פיליפסון 22/10/2012
עוזי אתה פשוט כותב בחסד, כיף לקרוא את מה שאתה כותב, הקריאה קולחת, זה מרתק, מעניין ומרגש. כל הכבוד.
6. אכן מרגש!
מאת: רביד גד ללא תוכן 19/11/2011
5. למה לא סיפרת גם לי?
מאת: צבי זינגר ללא תוכן 30/10/2010
4. מרתק
מאת: saralee 28/09/2010
לי לא נותר אלא לחזק ולהצטרף לדברי קודמי.
3. למה לא סיפרת לי ?
מאת: יוסי לוי 18/07/2010
סיפור מדהים. הייתי שמח לפרסמו כשהייתי עיתונאי. בכל מקרה ישר כוח
2. מעניין
מאת: ניצה פרידמן 17/07/2010
סיפור יוצא דופן במערכת המשטרתית - למה לא סיפרת לי אותו כשהייתי דוברת המשטרה אחריך? לדעתי אתה חייב לפרסמו .
1. וואלה!
מאת: נפתלי רז 14/07/2010
סיפור מדהים! מציע שתמצא הזדמנות לפרסמו בעיתונות היומית.
 
|