|
"יום אחד היה לילה" ככה מתחילים סיפורים בירושלים.
היה אחד קראו לו דוד הקטן. ירושלמי כולם הכירו אותו, היה אבדאי, יעני חזק מאוד. סיפרו שברח מהארץ עם שחקנית מהוליווד בשנות השישים. חסלו זה דוד הקטן היה נהג מונית, יום אחד קנה טכסי חדש מודל 'קייזר פרייזר'. החליט לנסוע ללהראות את הטוטו החדש לחברים ביפו. רצה קצת להתפרפש. יעני "שמאת הווא" ( לשאוף אוויר ).
דבר ראשון נסע לנחלת שבעה הלך אצל אברם,אברם סורמאלו, ראה אותו יושב על הבלקון ואוכל 'מזה' ( קיצור לתקרובת וכיבוד עם השתייה ) ושותה 'מחיה' ( ערק ). אמר ל ו: בוא. אמר לו: לאיפוא. אמר לו: לתל אביב. אמר לו: טוב, אמה לפני זה צריך 'לתדלק'. הבין, עלה אצל אברם בבלקון, אכל קצת 'מזה' ( מלפפון טרי במלח, חתיכות גבינה קשקוול מהטעם של פעם ) שתו קצת פה, קצת שם מהבקבוק ערק שהלך והתחיל להתרוקן. אחרי הביאו לשולחן זיתים ומלפפונים וחתיכות קולורבי טרי שאכלו אותו ברעש וניגבו פיתה בחומוס וטחינה ובשביל שהאוכל יירד הוסיפו לשולחן עוד בקבוק קוניאק 'אקסטרה פיין' נגמר הבקבוק, זה היה הסימן ונכנסו ל'קייזר פרייזר' והתחילו 'היידה' לנסוע לתל אביב והשעה בערך חמש בערב.
כל הדרך עושה ב"זומירה" (הצופר ) שלו מנגינות וכולם ידעו שזה דוד הקטן ועשו לו שלום בכבוד גדול.
איך שהגיעו ליפו, כל יפו ידעה שהגיעו אנשים חשובים. איך שהגיעו ליד שוק הפשפשים יצא זיסו בנאדו הרומני מהמסעדה שלו ועשה להם כבוד גדול בכניסה, העמיד כיסא מיוחד ופתח שולחן כמו שבולגרים יודעים, ביצים שלוקות עם טעם של חמינדוס, בורקס גדולים ובורקיטס קטנים כאלה שנבלעים בביס אחד, הביא קצת מזה וסלט חצילים חריף ובשביל להרטיב את הגרון פתח בקבוק מדיצינל.
אכלו שתו וסיפרו סיפורים איזה שעתיים שלוש בסוף קינחיו במרציפן מתוק עם תה וצמח השיבה. אמר דוד הקטן - אנחנו כבר פה, בוא נקפוץ לבוגנים. עלו לקייזר פרייזר נסעו עד רחוב שישים ליד השעון, הגיעו למסעדת הדגים של בוגנים.
איך שבוגנים ראה אותם יצא אליהם וחיבק את דוד הקטן ונתן להם הרבה נשיקות של כבוד ללחיים שלהם. ופתח להם שולחן כמו שמרוקאים יודעים לפתוח. מה לא שם על השולחן? שם 'סמק' משווי דג מיוחד שקוראים אותו חריימה דגים מבושלים צלויים חריפים, הביאו להם הרבה בירה ובתוך כל כוס בירה שמילאו הוסיף להם בוגנים כמה לגימות של אכסרפיין ופתח להם בקבוק חדש של 777. ובאו כל החברים מיפו ועשו להם כבוד גדול.
ככה ישבו כל הג'מעה, שתו ואכלו, אכלו ושתו וסיפרו סיפורים . השעה כבר עשר וחצי בלילה אמרו תודה לבוגנים. אמר להם: לא תודה ולא בטיח, אתם לא זזים מכאן עד שאתם לא טועמים מהחצילים המתוקים של עזיזה. עזיזה זאת אשתו של בוגנים. טוב גם סורמאלו ודוד הקטן יודעים שאסור להעליב את הבן אדם על אחת כמה וכמה אם זאת עזיזה אשתו, ישבו עוד איזה חצי שעה זיגנבו כמה צנצנות חצילים מתוקים שהפה לא הרגיש אפילו לאן הם נעלמים ואת המתיקות קינחו בבקבוק ערק 'מחיה' מרוקאי ואמרו שלום לבוגנים בנישוקים וחיבוקים.
נכנסו לטכסי והתחילו לנסוע חזרה. פתאום, מי רואה אותם מאוטו ענק כזה שמוביל בשר?. זיסו הרומני. ישר עושה להם סימן בזומירה ועוצרים בקצה של יפו.
יורד זיסו ויורדים דוד הקטן וסורמאלו ומחבקים את זיסו הרומני. אומר להם: אתם לא זזים עד אני לא שם משהו על האש. גם סורמאלו וגם דוד הקטן ידעו שאסור להעליב בן אדם בייחוד אם זה זיסו הרומני שיש לו במשאית שלו הרבה גוויות של בשר שהיה חי לפני כמה שעות.
אמרו לו : תשים. הוציא שולחן וכסאות ואת המנגל. פתח את הדלת של המשאית וראו הרבה פרות ושוורים תלויים על אונקולים כמו באטליז ענק. הסתכלו ויצא להם ריר מהפה.
אמר להם: תבחרו. בחרו איזה פר ענק. טוב, כל פעם הוריד חתיכת בשר ושם על האש. עם פלפל, כורכום וכל מיני תבלינים רומנים ומלח. טעם גן עדן.
אכלו סיפרו סיפורים ואכלו וככה שעה אחת וחצי בלילה עייפים. שואל הרומני : לחתוך עוד? אמרו לו: תחתוך, חתך. ואכלו ושתו "צויקה" זה מין משקה חריף רומני שמוריד את האוכל.
שואל דוד הקטן: המנוח היה לו לב?
- כן.
- טוב, תביא מביא.
אוכלים. - המנוח היה לו ריאות?
- תביא. ככה נמשך העניין עד שהמנוח לא היה יותר. נפרדו לשלום מהרומני. השעה כבר שתיים לפנות בוקר. איך שנכנסו לטכסי אומר דוד הקטן לסורמאלו: אנחנו כבר פה לא יפה, נקפוץ לבקר אצל צארום התימני.
כמה שצדק לא ידע. כי צארום כבר שמע שהם בשטח וחיכה להם. איך שנכנסו דבר ראשון הביא מרק רגל תימני ולחוח וסלוף וחתיכת קובנה. והוציא צארום את הדיואן, זה הספר שירים של התימנים ושר להם משירי מורי סאלם שבזי והם כל הזמן שותים ערק ואוכלים ג'עלה ונהנים. שתו ואכלו ושתו ושמעו שירים וככה לאט לאט נגמר הלילה.
נפרדו ממנו והתחילו ללכת לטכסי, השעה כמעט חמש בבוקר. אמר דוד הקטן לסורמאלו: בוא נלך קצת לים "שמאת הווא" לטיול קטן.
וככה הם הולכים על החול הרך, הגלים משקשקים והשמש מתחילה לשלוח קרני אור ראשונות אל החול ופתאום הם רואים צפור דרור קטנה מקפצת ואוכל זרעונים. מקפצת מגרגיר לגרגיר. ואז אומר דוד הקטן לסורמאלו: תראה מה זה הבן אדם, כמו ציפור, אוכל פה קצת, שם קצת, פה קצת, שם קצת. כמו ציפור הבן אדם.
הסיפור מופיע בספר הסיפורים החדש "מאאתים סיפורים ירושלמיים"
|