שלמה דוידוב הגיע לשכונת הבוכרים בשנות השבעים של המאה התשע עשרה יחד עם יהודים אמידים שברחו מאימת הגזירות של הצארים הרוסים. מטרתם לחזור ולבנות ביתם בארץ ישראל ולבנות ביתו של המשיח. יהודי אמיד היה בבוכרה ושמע עושרו הגיע למרחוק, דליחי דרבנן רבים שהגיעו לבוכרה מארץ הקודש לעודד עלייתם של בני הקהילה היו מתגוררים דרך קבע בביתו המפואר. שנים רבות היו מספרים בעושרו ומפליגים בהכנסת האורחים הידועה שלו, בעיקר ידעו לספר על טכס העישון המפואר שהיה נהוג בביתו עם צאת השבת. לאחר כל סעודות השבת ועם צאת השבת לאחר ההבדלה נתכנסו בביתו האורחים הרמים לארוחה נוספת ומיד לאחריה הוזמנו זמרים ונגנים שהפליאו בשירים ופיוטים מהמקורות. זו השעה שבה היה שולף מקפלי האבנט שלו את קופסת הכסף הרחבה והדקה פותח אותה בעזרת לחיצה קלה בבוהן ומגיש ברחבות את שורת הסיגריות שבצבצו ממנה לאורחיו. כך היה עובר מאורח לאור מגיש סיגריה ומצית אותה לכל אחד בנפרד. האורחים אהבו שעה זו ומשכו בסלסולי השירה כשהם מערבים בה את טבעות העשן. כך באווירה של עישון משותף היה נוהג לחתום את תחילתם של ימות החול והמסחר עם אורחיו. שנים רבות לאחר מכן השביע את בנו לא לוותר על קופסת הכסף שאחיסנה בתוכה את הסיגריות. כבד אדם בסיגריה וזכית בחבר כך נהג לןמר לבנו, לעולם אל תמתין שיבקשו ממך אלא הצע תמיד את הסיגריה לכל אדם. ואכן מנהג זה של הבן גרם לו להתחבב עד מהרה על יושבי ירושלים ורבים בקשו קרבתו וחברתו ועם הקשרים שיצר באו העסקים ואף הוא ראה ברכה בעמלו. השנים עברו השכנים הערבים לא ראו בין יפה את עלייתם של היהודים והגורל הביא עמו את המלחמה. רצה הגורל ושלמה מצא עצמו עד מהרה עוסק בביצורים בשכונותיה של ירושלים. שעות רבות היה ממלא שקי חול ומניחם זה על גבי זה בכניסה לחצרות הבתים. שעות קשות אלה תבעו את שלהם במכסת הסיגריות שהלכה וגדלה. היו שעות בהן חשב לוותר על קופסת הכסף המפוארת ולהסתפק באותם חפיסות קרטון אך צוואתו של אבא עמדה לנגד עיניו עד שבאחד הימים חלף צרור יריות מעמדה ירדנית בחומת העיר העתיקה ממש קרוב אליו עד כדי כך ששמע את שריקת הכדורים. הוא חש משהו בחזה וכשהכניס את ידו לחיקו לכיוון כיס המעין חש במשהו וכששלף משם את קופסת הכסף נדהם למצוא את עקבות הקליע שחדר את חלקה הראשון של קופסת הכסף ונתקע בין הסיגריות כשהוא חורך אחת מהן. רק עתה הבחין שחייו נצלו מחמת שאותה קופסת כסף מונחת הייתה בכיס חולצתו צמודה ממש ללבו. נפלאות דרכי הבורא חשב לעצמו והבין כי לעיתים משמעות הדברים וצדקתם היא בלתי צפויה בעליל.