|
גרתי בשכונת נחלת ציון, כך מתחיל ז'ק בסיפורו - באותם ימים ראשונים של קום המדינה החיים בשכונה היו חיים נפלאים, היינו כמו משפחה אחת גדולה. לא הייתה טלבזיה ובלילות הקיץ היינו כולנו נפגשים סביב בור המים השכונתי. מישהו מביא גרעינים, אחר מביא אבטיח, השכנה הספרדייה מביאה בורקס מאפה ידיה והכורדיה הביאה עלי גפן חמצמצים. היינו אוכלים מספרים סיפורים ומעבירים את לילות הקיץ בהנאה רבה.
הימים ימי ראשית המדינה והנה מגיעה לשכונה משפחה חדשה אב אם ובנם בחור צעיר ושקט נחבא מעט אל הכלים. כבר מהשבועות הראשונים הבחינו כל השכנים שהמשפחה היא משפחה שקטה ועדינה וקשה היה לה להסתגל לאווירה החמה והאוהבת והרעשנית מעט של כולם.
הבחור הצעיר נקרא לו שלמה לצורך הסיפור, הבחין ערב אחד בדמותה של נערה יפה על אדן החלון שמול ביתם. מבטו נעצר וליבו החסיר פעימה וכך מאותו רגע היה ליבו נתון לדמותה של אותה עלמה שנשקפה לו מן החלון. היה יושב נטוע שעות על שעות במרפסת ביתו הקטנה ומבטו בוהה אל החלון שממול אל אותה דמות נערה.
להוריו המודאגים שלא הבינו בתחילה את פשר ישיבתו ומבטו הנטוע, הסביר במילים שבורות כי לבו יוצא אל אותה נערה בת השכנים הנשקפת מהחלון שממול מבעד לוילון.
כשראתה האם את סבלו של הבן החליטה עם בעלה ללכת עם הבת ולבקש את ידה של הבת כפי שהיה נהוג באותם ימים.
ואכן יום אחד בשעות הערב הגיעו אל בית השכנים לבושים במיטב המחלצות כיאה למעמד. נקשו על הדלת. לשמע הנקישות נפתחה הדלת וזוג השכנים הקשיש פתח את הדלת ומשראו את המשפחה החדשה שזה מקרוב באה קבלו אותם בשמחה רבה והזמינו אותם לשבת.
באותם ימים היה באמצע הסלון שולחן גבוה ועליו דרך קבע צנצנת ריבה מעשה ידיה של עקרת הבית. הזמינו את האורחים לשבת הביאה בעלת הבית כמה כפיות כסף קטנות לטעימה מן הריבה וכוס מים להניח בהן את הכפיות כנהוג לאחר שטעמו מן הריבה המתוקה והחמיאו לבעלת הבית על המרקחת מעשי ידיה. ולאחר דברי הנימוס והברכה המקובלים, נגשו האורחים לעניין ושטחו את מטרת בואם: באנו לבקש את ידה של בתכם עבור בננו.
- את בתנו? קראו פה אחד בעלי הבית בפליאה בתנו? אין לנו בת כלל.
דממה השתררה בחדר.
- איך זה יכול להיות, הרי בננו רואה את בתכם יום ולילה נשקפת מהחלון.
בואו נכנס לחדר בואו תבדקו, הכריזה בעלת הבית ופתחה את הדלת לחדר השני שממנו נשקפה דמותה של הבת, אין כאן שום בת. בצעדים מהוססים נכנסו אל החדר והבן תקע את מבטו לאדן החלון ומבטו קפא.
על אדן החלון ניצב כד מים עשוי מחרס מאותם כדים גבוהי קומה ומעליו כנהוג הייתה פרושה מלמלה רקומה וכל זה מבעד לוילון החלון ייצר דמות של נערה ארוכת צואר ויפת תואר.
חפויי ראש יצאו ההורים בלווית בנם מבית השכנים. לא עברו ימים רבים ובכל השכונה עבר סיפורו של הבחור החדש שהתאהב בכד מים. למותר להוסיף שהבחור סבל מכל העניין ולא הצליח למצוא את עצמו. המשפחה הגרה לפנמה והעניין נשכח.
עברו שנים רבות מאוד ולשכונה הגיע תייר אמיד כסוף שיער לביקור בשכונה, מבטיו הסקרניים ושיחותיו עם התושבים הביאו רבים לשאול אודותיו. - אני כך הסביר לקשישים שבהם שניסו לתהות על קנקנו ועל סיבת ביקורו בשכונה – אני אותו בחור שהתאהב בכד המים. והודות לאהבתי את כד המים נאלצתי לעזוב את השכונה וכיום אני אחד מעשירי פנמה.
- תגיד תודה שכך קרה לך, זכית נהיית מליונר ואנחנו נשארנו כמות שהיינו אמר לו אחד הקשישים ונימה של קנאה נשמעה בקולו.
- האמינו לי שהייתי מוכן להחליף את כל העושר שיש לי היום אילו אכן יכולתי לממש את אותה אהבת ילדות ירושלמית תמימה של ילדותי.
|