|
ביום בהיר אחד צלצל אלי אדם יקר בשם פיני בן אור ז"ל. חבר טוב שלי ובעצם חוקר פרטי שהעסיק אחיו של הראשל"צ לשעבר בכדי למצוא כובע או מצנפת (כפי שהכובע נקרא לפעמים) לכבוד הרב הנבחר.
שמעתי מפיני את תלאותיו, ובעצם את ייאושו. משפחת הראשל"צ הנבחר הרב בקשי דורון ביקשה ממנו לחקור היכן ואיך ייצרו בעבר כובע לכבוד הרב, לפני כעשור ולפני כשני עשורים. פיני חקר ומצא את בית המלאכה העתיק אך הכובען נפטר.
והכובענים היום, מה לעשות ? יבואנים, לא יצרנים. כובענות היא בין המקצועות שנעלמים מן העולם .
כובע בכלל או מצנפת לראשל"צ בפרט לא היה תחום עיסוקי . אני אומנית המעצבת ומייצרת ארונות קודש ותשמישי קדושה. נגיעה, עיסוק בחומרי טכסטיל הייתה לי בעבר. אימי שתחיה לימדה אותי לתפור ובילדותי תפרתי בובות או תחפושות לפורים. יותר מאוחר עסקתי בשטיחי קיר העשויים מעור או שקי כובע. בזמנו נראה לי קצת יותר מורכב, על אחת כמה וכמה כובע לרב ראשי בישראל. אכן כבוד גדול.
למדתי במדרשה לאמנות, היום "בית ברל " ופיני בן אור חשב לתומו שמורה לאמנות מן הסתם תעסוק במלאכת התפירה והרקמה . אני קיבלתי זאת כאתגר מעניין וברצינות רבה .
במשך זמן ענו בסטודיו שלי " סטודיו כובע שלום " במקום " סטודיו זהבה בנימין " מפני שהאמנית עוסקת כרגע בעיצוב כובע . וזה לא היה קל . קיבלתי לידי את מצנפתו של כבוד הרב עובדיה יוסף שליט"א התבוננתי בתמונות ישנות ובספרים עתיקים. אז לא יצא לאור הספר הנפלא "כובעים בראש" של דנצ'ו ארנון. שאלתי וחקרתי .בניתי תבניות שונות מעץ ,מעור , מגבס ומקרטון . אחרי מספר נסיונות שכשלו הצלחתי להגיע עם המצנפת להכתרה .
ולתיאורה: היא מצופה עור מבפנים ומצופה בבד כחול כהה ובצידה, שנים עשר קפלים מאותו בד כמניין שבטי ישראל מעוטרים בסרט כחול לבן כסף וזהב.
סיפור זה נשלח לאתר על ידי אמנית תשמישי קדושה: זהבה בנימין. הסיפור שובץ באתר במוצ"ש,ב' סיון, תשס"ז. ה - 19.5.07.
|