|
היו שתי חנויות בירושלים, של שני חייטים. חנות של חייט בשם אדון ססתיאל, לידו הייתה החנות של החייט אדון ציקרון, החנויות שלהם היו ברח' קינג ג'ורג' והם היו שני חברים טובים.
כשהסולטאן התורכי התחלף חיפשו שני ירושלמים שילכו ויברכו את הסולטאן בשם היישוב, שני אנשים פשוטים, שני אנשים לא מהמעמד הגבוה. החליטו שהכי טוב שיסעו שני החייטים, כל אחד בתורו לברך את הסולטאן. אז אמרו לאדון ססתיאל, טוב, עכשיו אתה נוסע לאיסטנבול לברך את הסולטאן. אמר אדון ססתיאל – טוב, איך אני אסע לאיסטנבול?
אמרו לו - הוועד הלאומי ייתן לך את הכסף לנסיעה, אבל אתה צריך להביא מתנה. אמר אדון ססתיאל – איזו מתנה אני יכול להביא? אני בסך הכל חייט.
אמרו לו – מה שאתה יכול להביא לסולטאן תביא, אבל העיקר שתביא.
טוב, מה יכול חייט לתת? אז אדון ססתיאל תפר איזה בגד ארז אותו בקופסת קרטון ונסע לסולטאן. הגיע ללשכה שלו הוזמן להיכנס ובירך אותו בשם היישוב במילים פשוטות וחמות - אני מברך אותך שנבחרת לסולטאן ובתור חייט הכנתי לך מתנה מכל הלב, כך אמר והגיש לסולטאן את קופסת הקרטון והבגד שתפר בתוכה .
הסולטאן קיבל את המתנה, וציווה על הוזיר שלו – לתת לאדון ססתיאל כאות הוקרה על המתנה היפה שקית עם שלושה נפוליאונים של זהב.
חזר אדון ססתיאל לירושלים עם השקית ובה שלושה נפוליאונים זהב, שזה נחשב סכום מאוד אגדי באותם ימים וסיפר לשכנו ציקרון בהתרגשות על הביקור שלו אצל הסולטאן.
חשב אדון ציקרון בליבו – אם ססתיאל קיבל על הסמרטוט שלו שלושה נפוליאונים של זהב תראו מה אני אקבל.
הלך לאשתו ואמר לה – גם אני הוזמנתי לסולטאן לברך אותו, תראי מה אני אקבל. לקח אדון ציקרון מחבת ומילא אותה בתכשיטים של אשתו והכניס את הכל לשקית בד שרקם עליה את שם הסולטאן באותיות זהב.
ואכן כשהגיע ללשכת הסולטאן ועמד מולו, בירך גם הוא את הסולטאן והגיש לו את שקית הבד עם המחבת מלאת התכשיטים. קיבל הסולטאן את המתנה מישש את התכשיטים, הנהן בראשו לווזיר שניגש אליו. לחש על אוזנו של הווזיר מה שלחש, נטל הווזיר את מתנתו של ציקרון וחזר לאחר כמה דקות והגיש לאדון ציקרון כהערכה של הסולטאן על מתנתו קופסת קרטון מוכרת ובה הבגד שתפר אדון ססתיאל.
|