יום ירושלים קָרֵב וּבַא!
מאת: רות מרום
ירושלים שְׁזורה בחוטים רכִּים,
התלויים על גגות בוהקים.
מתנופפים אל מגדלים חדים,
נקשרים בכיפות וּצְרִיחִים, ונודדים,
ברוח קדים.
נעים, מתערבלים בענבלים,
מוּבָלִים בחבלים גסים של שַֹק ואפר,
בגידים סדוקים, מנותקים מִתֶפֶר.
כפופים, נושאים כלי מקדש,
בעירום, אין מקדש.
מותשים.
נרגשים.
תולים הכינורות,
מתפללים לאורות.
לָקוּ מְאוֹרוֹת.
תרועת השבים אליך ירושלים, בוקעת החומות,
באים בך, בנייך, עטופים בטלית של נחמות.
דבקים בכותל האבות, הכבד העבות,
מבקשים מרפא ללבבות, קרובות.
מתחברים הגדילים בחוטים בזהב
וּבְרִקְמָה של פַּז,
בכחול עַז,
בְּבַדֵי פשתן ובפְתיל של תכלת.
נמשכים מעיר דוד וממשכן קהלת.
ירושלים עוטה מחדש שלמה יקרה,
הדורה, מאירה, רקומה בִּבְשֹוֹרָה:
ענדי ירושלים, הנזר, בבטחה ובהוד,
בת מלך, אסור לך שנית למעוד!
חוטיך הפרומים שִׁזְרִי ליריעה אחת גדולה,
פִּרְשִׂיהַ כְּחוּפָּה לְבַנָה על העיר כולה.
קראי הלל לִירושלים,
קרב ובא יום ירושלים!
נכתב לקראת יום ירושלים
ראש פינה
אייר התשע"א
|