הספסלים

 הבית של ולירו נמצא ברחוב יפו. סיימו לבנות אותו בקיץ, לפני מאה ומשהו שנה. את הבית כנסת חשבו לפתוח בראש השנה. כשסיימו את בית הכנסת, את הטיח, את הריצוף, את הארון הקודש, נכנס שמה חיים ולירו לראות מה קיבל עבור הכסף שלו. הכול מצא חן בעיניו, עד שראה את הספסלים. מי שעשה לו את הבית כנסת, השמש, הביא לו ספסלים של עץ. פשוטים, כאלה כמו של בית ספר יסודי.
ולירו בא לשמש ואמר לו - תגיד, למה שמת לי אה...ספסלים כאלה?
אמר לו - מה זאת אומרת, זה מהמחסן שלך בעיר העתיקה.
ולירו התרגז ואמר לו - תשמע יא חביבי, זה בית כנסת של משפחת ולירו, לא ייתכן שהבנים שלי והחתנים וכל השאר ישבו על ספסלי העץ. מה, אנחנו דרווישים? עכשיו לך ותמצא ספסלים מעץ מלא, עם ריפוד כמו שצריך.
השמש אמר - אבל עוד יום וחצי זה ערב ראש השנה. נתן לו כסף ואמר שיביא עשרה ספסלים לא משנה מאיפה-  מהעיר העתיקה, מיפו, לא משנה. הוא רוצה לראות ספסלים יפים עבור בני המשפחה שלו, שישבו בראש השנה כמו מלכים ונסיכים, מגיע להם כמו למשפחת מיוחס או אלישר.
הלך השמש לעיר העתיקה חיפש בשוק אולי יוכל למצוא, לא מצא. הלך לנגר אחד שהיה בעל מלאכה טוב ושאל אותו מתי יהיו מוכנים עשרה ספסלים עם ריפוד. הנגר אמר שלפחות לפני יום כיפור.
לא ידע מה לעשות, כל הלילה לא ישן. למחרת הלך שמה ליד שער יפו בכיוון של בריכת הסולטן, אולי יש שם נגרים. פתאום ראה עגלה של נוצרי, מביאה רהיטים מבית לחם, והנה הוא רואה גם ספסלים כאלה יפים דומה לסגנון דמשק, אתה יודע, עץ עם פיתוחים, ריפוד, ספרות של ממש.
עצר את בעל העגלה אמר - תגיד לי, למי הספסלים האלה?
אמר - זה הזמנה של יוסף נבון, זה מיוחד לבית כנסת שלו.
חשב השמש וחשב ושאל את בעל העגלה - תגיד לי, למתי הוא צריך אותם?
אמר - לסוכות.
- כמה שילם לך?
- מאה מטבעות כסף.
- אה, אמר השמש, זהו זה. והוא אמר לו שהוא נותן לו כסף יותר ושיחזור ויכין שמה ספסלים ליוסף נבון. כי מהעיסקה הזאת הוא יצא טוב. הסכים הנוצרי והשמש הביא את הספסלים היפים ופיזר אותם בבית הכנסת. ערב ראש השנה, נכנס חיים ולירו מבסוט עבר בין הספסלים ואמר - כאן ישב יעקב, כאן ישב יוסף, כאן ישב גבריאל, וכאן, הוא הצביע על מקום ליד הארון קודש – כאן אני אשב.
עבר בעזרת נשים ואמר - כאן תשב קלרה וכאן אשתי אסתר.

ככה צריך להיות, בשביל המשפחה שלי צריך שיהיה הידור מצווה.