|
ישנה סמטה בירושלים בין החצילים למלפפונים וכולה ריחות של תבלינים, ממש בלב שוק מחנה יהודה.אני קורא לה סמטת הזיכרונות והיא מייצרת לי סיפורים.סמטה שמתחילה בין מוכרי הפיתות החמות ועזורה מוכר המשקאות ומסתיימת בפינת מסעדת רחמו.מגיעים לשם כל מיני חלכאים ונדכאים, אנשים בערוב יומם הפורשים את מרכולתם האחרונה כדי להמיר אותה בכמה שקלים. ומרכולתם היא זיכרונותיהם שנותרו להם.
פלייר ישן, פרימוס, מכשיר "פליט" לריסוס יתושים. מברג חלוד, בובה ישנה ללא רגל. כוס להבדלה, זוג פמוטי נחושת ועוד.ומסביב הווי של מסעדות, מנגבים בם חומוס, בשר על האש, ריח של עשן וחיים שנמוגו.
ראיתי אותו גבוה מכולם, רזה, עצמות לחיים בולטות ועיניים כחולות עצובות. זקן שיבה וכולו שונה מכל השאר. בודד עמד גבוה מבודד ומנותק מכולם עומד בשתיקה ומבטו תקוע אי שם בנקודה רחוקה .מה מוכר עולה מרוסיה הרחוקה בסמטת הזיכרונות בשוק מחנה יהודה בירושלים? פרש על המדרכה מטפחת לבנה ועליה הניח את כל אוצרו. בובת מטרושקה המוכרת יותר בשם בבושקה. מעין בובה בתוך בובה בתוך בובה. ודמות הבובות דמות של סבתא טובה חייכנית. ליד הבובה סמובר גדול.סמובר ובובה שני עדים אילמים המספרים את סיפור חייו. את הערבים ההם היפים הרחוקים בהם סבבו אותו בני משפחתו והוא ממלא את כוסותיהם בתה חם מן הסמובר המהביל. ונכדותיו הקטנות משחקות בבובת הבבושקה. וכל זה נמוג והוא ניצב לבד מוכר את שארית זיכרונותיו ועצוב לו.
ופתאום בתוך מחשבותיי אני רואה לידי שתי דמויות אבא אתיופי ובתו והבת אומרת בעברית חדשה וצלולה- אבא תקנה לי.אני לא הבנתי איך קרה הדבר ופתאום הוא עוטף את הבבושקה בנייר עיתון ונותן אותה לילדה והיא מאירה בחיוכה את כל הסמטה והעצב נמוג מפניו של העולה מרוסיה והוא מחייך. והאבא האתיופי עומד נבוך, אבל עיניו אומרות הכל. כל זה קורה בסמטת הזיכרונות בשוק מחנה יהודה.
הסיפור נכתב על ידי יהודה עצבה.
|