צדיק לן בביתו של מוכסן. בלילה הקיץ המוכסן ולאוזנוֹ הגיעה בכייה כבוּשה. ירד ממיטתו וראה: הצדיק יושב על הקרקע סמוך למפתן, חלוץ-נעליים כאבל, נר דולק לפניו ועיניו זולגות דמעות. נבהל המוכסן וכל הלילה נדדה שנתו. למחר ניגש באימה ופחד אל הצדיק ושאל: - רבי, מה דבר רע אירע לך, שישבת על הקרקע בלילה ובכית? החזיר לו הצדיק: - על שריפת בית-המקדש בכיתי. - אוי לי! – נשתתף המוכסן בצערוֹ של אורחוֹ ושאל: - רבי, היכן היה בית-המקדש? - בירושלים עיר-הקודש. - ומתי נשרף? - לפני אלפיים שנה. נעשוּ עיניו של המוכסן תמהות מאוד ואמר: - לפני אלפיים שנה? ואני חשבתי: מן השריפה אתה בא...