|
לפני למעלה מ – 70 שנה, בשנת 1936, הגיעה משפחתנו ארצה מפולין. היינו 2 ילדים במשפחה. אני הייתי בן 14 ואחי הצעיר - ראובן ז"ל, היה בן 11. התישבנו בירושלים, ודירתנו הראשונה הייתה בשכונת גאולה. גאולה הייתה אז שכונה מעורבת של - דתיים וחילוניים.
ידעתי עוד מחו"ל שהמקום הכי חשוב בירושלים – הוא ה"כותל המערבי". החלטתי לכן ללכת אל הכותל המערבי לבדי. היה זה ביום השני לבואנו בירושלים. לא סיפרתי דבר להורי על תכנית זו. למעשה לא ידעתי היכן ה"כותל המערבי" ואיך להגיע אליו. ידעתי שכדי להגיע ל"כותל" עלי ללכת מזרחה, משכונת "גאולה".
ואכן, באותו יום יצאתי משכ' גאולה והלכתי לכוון "מאה שערים". בדרך, לא שאלתי איש איך להגיע למטרתי, וסמכתי רק על עצמי.
עד היום אינני יודע אם הלכתי דרך "שער שכם" – שהוא בצפון העיר העתיקה, או דרך "שער יפו", שהוא בצד מערב, אך זוכר אני כי כשיצאתי לדרך בהמשך - הגעתי אכן לחומת ירושלים, ונכנסתי לעיר העתיקה. ראיתי את סימטאותיה הססגוניות של ירושלים העתיקה. ראיתי בסמטאות ובשווקים האורינטליים, הרבה ערבים לבושים בבגדים מזרחיים. שמעתי הרבה קולות וצלילים יפים ומיוחדים בדרכי בין סימטאות השווקים העתיקים. מעולם לפני כן, לא ראיתי מראות כאלה. אך אציין, כי בלכתי בעיר העתיקה - לא הבחנתי בשום יהודי.
ירדתי בסימטאות השוק מזרחה, וכפי הנראה, הגעתי לרחוב השלשלת, ופתאום אני עומד על יד שער עתיק - גדול ויפה. היה זה כפי הנראה – "שער השלשלת". בעמדי פה בשער, השקפתי פנימה לכוון מזרח – ראיתי לפני מראה מפואר של מבנים בסגנון מזרחי, שכמותם לא ראיתי. היו אלה כנראה מבנה – "כיפת הסלע", והמבנים שסביבו.
באותו רגע, ממש נדהמתי מהיופי ובאופן אינסטקנטיבי.... נמשכתי להכנס פנימה לכוון המבנים היפים והמפוארים.
באותו רגע ראיתי אדם עומד בשער. איש גבוה, והיה זה כנראה השומר הערבי בשער.
הוא הבין - כפי הנראה - שלפניו עומד ילד יהודי, ואז הוא תפס אותי חזק בעורפי והניף אותי, חזרה מערבה לכוון המדרגות. נבהלתי והחילותי לרוץ חזרה, מערבה, במהירות.
והנה באותם רגעים ממש – נקרה לפני אדם זקן מאד, יהודי, לבוש בבגדים מזרחיים, הצועד לאטו בסימטאות. הבנתי שהוא כנראה אחד "מעניי הכותל". באותו רגע, הגעתי למסקנה כי באם אלך אחרי אותו זקן, אגיע ל"כותל". וכך אכן היה, הלכתי אחריו, ימינה, שמאלה, והנה אני בסימטה המוליכה ל"כותל". אני מתקרב יותר ויותר ורואה את ה"כותל", כפי שהכרתיו מהתמונות שהייתי רואה בחו"ל.
כיום חושב אני שזקן זה היה – "אליהו הנביא".
כך השגתי את מטרתי. כבר ביום השני לבואי בירושלים, עמדו רגלי ליד ה"כותל המערבי", המקודש לעם ישראל, מדורי דורות.
שבתי זכריה
חוקר ירושלים
ב"ה ירושלים טבת, תשס"ז
לאביה היקרה – נינתנו הראשונה והחמודה – הרי לפנייך
אחד הסיפורים היפים על ירושלים העתיקה. שתהיי בריאה
וחזקה.דרישת שלום לבבית להוריך הנחמדים – לסבתה רוחה
ולסבא חיים – היקרים - ולסבא שמואל וסבתא גילה – הנחמדים
וליואבי - אחיך הקטן והחמוד - עם הרבה הרבה נשיקות..
ולכל הקרובים שלנו.
|