|
מורי פתייחי האמין בכל ליבו לכל יהודי חדש שהכיר בארץ ישראל שנישק עפרה, שהרי ארץ הקודש היא, ואנשיה קדושים שהרי נתקימה בו הבטחתו של הקדוש ברוך הוא "וָאֶשָּׂא אֶתְכֶם עַל כַּנְפֵי נְשָׁרִים, וָאָבִא אֶתְכֶם אֵלָי" זכות גדולה ראה בכך שזכה הוא עצמו לקיים מצוות חזרה לארץ האבות, ראה בכך פעמי משיח וזמן הגאולה.
כולו רצוף אמונה ותמימות. את ספרי התורה העתיקים ותכשיטי הזהב שהביא עמו צרורים בצרור גדול. תכשיטים שהוא ואבותיו עצבו במו ידיהם כמסורת רבת דורות של צורפים תימנים. את כל אלה מסר לפקידי הרשות שקיבלוהו והאמין לכל הבטחותיהם.
אכן השנים הראשונות טפחו על פניו ואף שהביאו עמן עוני ומחסור, היו שפתיו מרחשות תדיר 'ברוך השם' 'בעזרת השם' בניגון תימני מלא שמחה.
מאחר והיה מטופל בבני משפחה רבים ומאחר וכלי עבודתו נלקחו יחד עם כל שכיות החמדה שהביא עמו, לא נותר לו אלא ללוש ממעט הקמח שלקח בהקפה מחנות המכולת של מורי סרי ולאפות פיתות אחדות, ויחד עם תבלין החילבה והזחוק היה יוצא אל חזית ביתו אל שוק הירקות להציע מרכולתו.
כך מדי בוקר הייתה נראית דמותו הצנומה שוטח מרכולתו על משטח העגלה של הקטן בנכדיו יוסף. אולם ראה זה פלא אך הגיע אל הרחוב ומיד עטו עליו קונים רבים שלא עמדו בפני הריח העז והמגרה של הפתות האפויות והחילבה החריפה.
כך מדי בוקר בבוקר, תוך דקות מעטות היו הקונים עטים עליו ומשלמים ביד נדיבה. עינו של שכנו מוכר הירקות הייתה צרה בו, ולא פעם היה מגרשו מפתח חנותו בתואנה שהוא מבריח לו קונים.
כשראה שכנו שכל נסיונותיו בטוב לא הועילו, החליט לעשות מעשה. הלך ומסר לרשות שהוא מרויח הרבה כסף שחור ממכירת החילבה והזחוק.
הוזמן מורי נפתייחי למשרדי הרשות , לאחר כשעה הבינו חוקריה של הרשות שאין לו באמת מה להסתיר והסכומים העלובים שהוא מרויח בקושי יספיקו להם לכסות את הוצאות הטפסים עליהם היה צריך לחתום ובסופו של דבר הודו בסתר לבם שהוא מקיים את האימרה 'פשוט נבלה בשוק ואל תזדקק לבריות'
טובים ממנו היו הופכים כבר למעמסה וזה קם מדי יום ומפרנס עצמו ובני ביתו הרבים.
- חוק הוא חוק, הסביר לו פקיד הרשות.
- אם אתה עומד ומוכר במדרכה, דינך כדין כל בעל עסק ועליך לנהל ספרים ורשומות כחוק, עליך לשלם את המיסים מדי חודש בחודשו.
- אבל נזעק מורי פתייחי, אני חייב לעשות לביתי אחרת נמות אני ובני ביתי.
- אתה יודע מה, פייסו הפקיד שחש במצוקתו – כל זמן שאתה מוכר בתוך הבית שלך אין לנו בעיות. עשה מה שאתה רוצה רק בשקט ואל תרגיז את השכנים.
-
בלב כואב נפרד ממנו מורי נהרי כמי שעולמו חשך עליו.
עברו שבועות רבים ויום אחד אני מגיע לשכונתו של מורי פתייחי ומחליט לקפוץ לראות מה שלומו.
אני נכנס בכוך המוביל לחצר הבית שלו והנה המקום הומה אדם. דאגה התגנבה ללבי, קרה משהו? והנה להפתעתי הרבה חצר ביתו של מורי פתייחי מלאה אדם, משפחות שלמות יושבות ואוכלות זלביה ופיתות עם חילבה וביצה קשה ומה לא? על הכל מנצחת אשתו ביד רמה, שלושה בני תשחורת תימנים מגישים, ג'חנון, סלוף, ביצים קשות, חילבה ומרקים לכל הלקוחות הרבים, ברקע נשמעת שירה תימנית משירי מורי סאלם שבזי ובתוך החגיגה הזו קבלני מורי פתייחי במאור פנים ובחום כמי שפוגש ידיד וותיק.
נו? אני שואל במילה אחת שמקפלת עולם שלם.
- בתחילה חשבתי ששכני והרשות עשו יד אחת לסגור את דלתות הפרנסה עבורי אך הוא דיקרנוסא המלאך הממונה על פרנסה על פיו יישק דבר, והוא רבונו של עולם ברצונו פותח שערים. מרחיב דבריו מורי נהרי ופניו קורנות כלפי מעלה בהודיה.
אתה יודע הוסיף לי מורי פתייחי, הלכתי לשכני הירקן ואמרתי לו שכל זה בזכותו והוא היה עבורי שליח מצווה ואין בליבי עליו דבר.
- ותכיר הוסיף מורי פתייחי והצביע לעבר אדם חבוש מגבעת שהתקרב אלינו, בעל חזות של עולה חדש מחבר העמים, זה ולדימיר רואה החשבון שלי.
-
אכן הסכמתי עם מורי פתייחי בכל לב – אכן ימות המשיח.
|