|
ב-1967 שירתי בצה"ל כמ"כ בבא"ח 1, בסיס הטירונים של חטיבת "גולני", ששכן אז במחנה "בן עמי", צפונית לעכו. הימים היו ימי הכוננות שלפני מלחמת ששת הימים ואנו, המדריכים היינו עסוקים בהכנות אינטנסיביות למלחמה המתקרבת: גם הדרכנו בקדחתנות בירי ובשדאות בסיסית את הטירונים שהגיעו אלינו מבקו"ם, גם התאמנו בעצמנו במסגרת פלוגת סגל הבסיס, גם הדרכנו מילואימניקים מחטיבה 3 (אלכסנדרוני), ובלילות או שיצאנו עם הטירונים להעמיס תחמושת במחסני החירום בכורדאני, או שיצאנו, אנשי הסגל, לשכב במארבים לרגלי רמת הגולן, שנקראה אז עדיין "הרמה הסורית".
בתוך כל המהומה הזאת הגיע אלינו טירון חדש בשם דויד ברגר: עגלגל, פרצוף ירח ומשקל תלת-ספרתי רציני. מיד עם תחילת האימונים היה ברור לנו שלוחם גדול לא יצמח לנו כאן - הבחור היה כבד תנועה, כושרו הגופני לא היה מי יודע מה והחגור נתלה עליו כמו חזייה. היתה זו הוכחה נוספת לכך שקצין המיון יודע להציב את האדם הנכון במקום הנכון. עם זאת, דויד שמר תמיד על מצב רוח טוב, היו לו תמיד בדיחות והערות שנונות על כל מצב, ובהפסקות בין האימונים היה משגע את כולם בחיקויים שעשה - החל בשולי נתן ושושנה דמארי וכלה באנשי הסגל.
בינתיים פרצה המלחמה. פלוגת הסגל וחלק מהטירונים נטלו בה חלק בקרב על שכם ואח"כ ברמת הגולן. המ"פ שלנו, רס"ן צבי פז (גולדה), שחש עם טנדר לוחמים לעזרה בתל פח'ר, נפל בקרב יחד עם אחד מלוחמי הפלוגה, רב"ט ששון קרקוקלי ז"ל.
לאחר המלחמה חזרנו לאימונים סדירים, ודויד ברגר הוסיף לכשול ולמעוד ובמקביל להצחיק את החברה. באחד הימים הוא ניגש למסדר חולים, ומאחר שעל פי הפק"ש (פקודות שגרה) היה עליו להיות מלווה באיש סגל, הלכתי איתו למרפאה. בדרך לשם הוא השיל מעליו את מעטה העליצות וכמו כל חייל טוב החל לקטר: מה אני עושה כאן, לכל הרוחות? אני מתאים ל"גולני", אני? אני אולי הר, אבל לא הר-ציון! מה שבאמת אני יודע לעשות זה להצחיק ולבדר.
הנה, זכיתי פעם בתחרות "תשואות ראשונות" (ה"כוכב נולד" הרדיופוני של שנות ה-60) והופעתי בתפקיד אחד הנסיכים במחזמר "המלך ואני" שהפיק גיורא גודיק. אבל עם המזל המחורבן שלי יצא שלא עושים אודישונים ללהקות הצבאיות במחזורי מאי, וכך נתקעתי פה!
החלטתי לנסות ולעזור לו. בשעתו איירתי את עלון המחזור שלי בקורס מ"כים, וכן כתבתי חומר למסיבת הסיום של הקורס, וכך יצא לי להכיר את מרים, קצינת החינוך של החטיבה, שמשרדה שכן אף הוא במחנה בן עמי. וכך לאחר שברגר סיים את ענייניו אצל הרופא, במקום לחזור מיד למחלקה לקחתי אותו לקצינת החינוך ושם הוא הרביץ סדרת חיקויים והצחקות כמו שרק הוא ידע לעשות. מרים רשמה את שמו בפנקס והגלגלים החלו להסתובב.
עם תום הטירונות היה ברגר כוכב מסיבת הסיום ומיד אח"כ הוצב בצוות הווי "גולני". באחת ההופעות הראשונות של הצוות היה נוכח אלוף פיקוד הצפון דאז, דויד אלעזר (דדו), שפסק נחרצות: מה הבחור הזה מתבזבז בצוות הווי? להעביר אותו מיד ללהקת פיקוד צפון! וכך הגיע דויד ברגר ללהקת פיקוד הצפון.
בהשפעת להיטה של הלהקה "עמק דותן" (דליה רביקוביץ/ שמעון ישראלי) שינה ברגר את שמו לדודו דותן, הפך לאחד מכוכבי הלהקה, וכל השאר הסטוריה.
|