|
תמונה אחת מעלה חלודה על קיר ישן בתל אביב הביאה בי טלטלה. ראיתי ולא האמנתי למראה עיני. שמו של הנווט השבוי רון ארד הופיע על קיר ישן, הטיח התקלף מזוקן וכתמי חלודה נזלו לאורכו וחרטו בכאב תחושת זמן רב שחלף לבלי שוב. בה בעת עלתה לפני דמותו של החייל החטוף גלעד שליט.
בעוד כמה ימים יום השואה ושבוע לאחר מכן יום הזכרון ובעורפו ממתין יום העצמאות. בביתינו איננו נוהגים לזרוק את המצות לאחר הפסח, כך חונכתי בביתי. לעולם אבל לעולם אין לזרוק לחם והרי על מצות אנו מברכים 'המוציא לחם מן הארץ'.
ועל כן אנו נוהגים להדר במצווה ולהמשיך לטעום את טעם החירות עד יום העצמאות. והיה עוד ערך חינוכי בתרבות עליה גדלתי. היחד' היחד היה העיקר. חונכנו לתת כתף כל מי שנזקק. המשורר נתן אלתרמן מזכיר בשירו: נאום תשובה לרב חובל איטלקי את אותם אלה שסייעו בהעפלה ונשאו עמם עלי שכם. ובתי השיר מתנגנים בערך כך:
עננים על ראשנו, הרוח איתן.
המלאכה נעשית, חי שמיים!
נרים כוס, קפיטן, של ברכה, קפיטן.
עוד נשוב ניפגש על המים.
אלמונית, קפיטן, היא הדרך הזאת,
ובלוידים אינה מפורסמת.
אך אם אין היא כיום רשומה במפות,
בהיסטוריה אולי היא נרשמת.
על הצי הלזה, האפור, הקטן,
יסופר עוד בשיר ורומנים.
יתכן כי בך, קפיטן, קפיטן,
יקנאו עוד הרבה קפיטנים.
את עמל בחורינו סוד - ליל יעטוף,
אך עליו נברך כעל לחם.
הן ראית כיצד מספינות אל החוף
הם נושאים את עמם עלי שכם.
בתי שיריו של אלתרמן ממשיכים ומביאים את סיפור האחווה והתרבות שעליה גדלנו 'אין משאירים פצוע בשטח' והמפקד תמיד הולך בראש והמשפט 'אחרי' הפך לסמל. מצוות פדיון שבויים זועקת אלינו, 'ואהבת לרעך כמוך' מהדהדת מחדרי הלב.
בהרהורי הלב מופיעה ועולה במלוא עוצמתה דמותו של חייל בודד אחד, שיש לו אב ואם ומשפחה והוא שבוי בידי האויב. עם שלם אינו מצליח להחזירו הבייתה. גם כל הנושאים והנותנים למיניהם במשא ומתן אינם מביאים תוצאות. יש רבים הטוענים כי נושא זה 'השתיקה יפה לו' ומול השתיקה עולה הזעקה שבלב וקורעת מבפנים.
האם חס וחלילה נעשינו אטומים? או שמא כל מעיינינו רק בנדל"ן בבורסה ובדאגות היומיום. אולי איבדנו את היחד, את תחושת הגורל. האומנם העיניין אינו נוגע בנו? ואני משיב: בנפשנו הוא.
מדי ערב מונים באחת מתחנות הטלבזיה שלנו את מניין הימים שגלעד נמק בכלא, ממש כשם שאנו מונים ביחד בימים אלה את ימי ספירת העומר ובתוך הספירה אנו מבינים ומקוים שיבוא יום והספירה תסתיים וגלעד יחזור הבייתה בריא ושלם לאמו ולאביו ולבני ביתו.
בשעה זו של כתיבת שורות אלה מניין הזמן הוא: 1381 ימים 5 שעות, 45 דקות ועשרים ושתיים שניות.
בל נשכח! ימים אלה של השואה, יום הזכרון ויום העצמאות מצווים עלינו בייתר שאת לא להרפות.
חשוב שנזכור כי בלהט החגיגות, הזיקוקים שיופרחו לכל עבר, נאומי הברכות של הפוליטיקאים, ננסה לתת תשובה כנה לעצמנו, האם עשינו הכל על מנת שעצמאות זו תהיה חלק בלתי נפרד גם בחייו של החייל שלנו גלעד שליט הנמק בכלא?
לפני כמה חודשים, בעודי מהלך ברחובות תל אביב עם מצלמתי הקטנה המתעדת עבורי רגעים. מצאתי עצמי, מול שלט פח ושמו של הנווט רון ארד חרוט בו. אך אויה, החלודה כבר אכלה בו בשלט בכל פה. הבטתי בו בשלט והוא אמר לי, הוא השלט, למהר פן תתחיל החלודה לאכול בכל פה, גם בסיפורו של גלעד שליט. השקיעו כמה שניות מזמנכם והתבוננו בחלודת הזמן שאכלה בשולט ובתקווה.
|