רבים מיהודי בוכרה מייחסים עצמם לעשרת השבטים האבודים. שנות השבעים של המאה התשע עשרה היו שנים קשות לבני הקהילה היהודית בבוכרה ובהשפעת אותם שליחים מארץ הקודש הצטרף עם אחת מקבוצות העולים אדון יוחננוף עם רעייתו ובנו אל קבוצת יהודים אמידים שברחו מאימת הגזירות של הצארים הרוסים והקימו בתים מפוארים בשכונה חדשה שנקראה על שמם שכונת הבוכרים. שומרי תורה ומצוות היו אותם יהודים, אנשי אמונה של אמת היו עד כדי כך שבנו בית למשיח בכבודו ובעצמו.
אף יוחננוף היה מקפיד על קלה כבחמורה ושמר בקנאות על מנהגיו, מנהגי אבותיו מקדמת דנא. לא שת עצמו לכל אותם מלעיזים שראו בעישון דבר מזיק. הביא דוגמאות רבות לחיזוק טענותיו שהעשן הוא חלק ממעשי בראשית ויש בו לחזק את הבריות ולהשכין שלום בין בני האדם. שנים רבות היה משביע את בנו לא לוותר על קופסת הכסף ולהשתמש בה בכל עת שיצא מביתו. 'כבד אדם קמצוץ טבק ריחני החלף איתו כמה מילים וזכית בחבר' כך נהג לומר לבנו, לעולם אל תמתין שיבקשו ממך אלא הצע תמיד את קופסת טבק ההרחה לכל אדם. ואכן מנהג זה של הבן גרם לו להתחבב עד מהרה על יושבי ירושלים ורבים בקשו קרבתו וחברתו ועם הקשרים שיצר באו העסקים ואף הוא ראה ברכה בעמלו. השנים עברו השכנים הערבים לא ראו בין יפה את עלייתם של היהודים והגורל הביא עמו את המלחמה. רצה הגורל ואדון יוחננוף מצא עצמו עד מהרה עוסק בביצורים בשכונותיה של ירושלים. שעות רבות היה ממלא שקי חול ומניחם זה על גבי זה בכניסה לחצרות הבתים. ריח המלחמה היה באוויר ונתערב בריח קמצוצי הטבק שהביאו מעט קורת רוח לאלה בקרבתו של אדון יוחננוף. היו שעות בהן חשב לוותר על קופסת הכסף המפוארת ולהמתין לשעות נוחות יותר של אחרי המלחמה. אך צוואתו של אבא עמדה לנגד עיניו בכל עוצמתה והוא הקפיד לצאת לכל מקום עם אותה קופסת כסף. באחד הימים חלף צרור יריות מעמדה ירדנית בחומת העיר העתיקה ממש קרוב אליו עד כדי כך ששמע את שריקת הכדורים. הוא חש משהו בחזה וכשהכניס את ידו לחיקו לכיוון כיס המעיל חש במשהו וכששלף משם את קופסת הכסף נדהם לראותה כמעט מרוסקת ועקבות הקליע בתוכה כשהוא חורך את הסגריות בפנים. רק עתה הבין כי כפסע היה בינו ובין המוות שכן הייתה זו קופסת הסיגריות שהגנה על לוח ליבו.
הערה:
סיפור מיוחד זה נכתב על ידי בעקבות גירסאות סיפור שונות ששמעתי ממספרים שונים ובניהם ידידי הרב ישראל גליס.