|
תמה הבריאה. ישב הקדוש ברוך הוא במשכנו הרם בשמחה ונח מנוחה קלה. והנה נקישה קלה בדלת, נקישה הססנית וביישנית משהו. פתח את הדלת ומולו עמד יצור קטן וחמוד ובישן.
שאל הקדוש ברוך הוא – מי את? והייצור ענה – אני שלוות הנפש. – ומה רצונך? ענתה שלוות הנפש - בראת עולם נפלא, לכל אחד נתת מקום לחיות בו, ורק לי שכחת לתת מקום. מאז אני מסתובבת בעולם חסרת מנוחה ומרגוע.
חייך הקדוש ברוך הוא והבין שהצדק עימה. אחז בידה הקטנה ויחד יצאו שניהם לחפש בעולם מקום עבור שלוות הנפש. הגיעו לתל אביב – לא, פה בהחלט זה לא מקום מתאים, הרעש והזוהמה, לא בשבילה. הגיעו ללוד – לוד ודאי שלא, הגיעו לשוק מחנה יהודה, - איזה רעש. ( לפרט עוד מקומות כיד הדמיון ) עד שהגיעו לכאן, הסתכלו זה על זה, ושניהם, שלוות הנפש והקדוש ברוך הוא ידעו שזה המקום.
ואם תהיו רגע בשקט תוכל לחוש איך שלוות הנפש חודרת ומשפיעה עלינו.
* את האגדה הזו לספר במקום שקט, רוגע ויפה.
|