משחזרת הטעמים

          התחלה 22.4.11    
         

 אימא הלכה לעולמה, כשהפכתי לחיילת. אין דבר נורא מזה, לאבד אימא. הנחמה היא בלזכור מראות, תמונות וריחות, שמזכירים אותה, זיכרונות של דברים, שעובדים על תחושות ואפשר למקם אותם בדיוק רב לעבר.
 הטעמים, שאותם הכי קל לזכור, מעורבים רגשית לאירוע, למילה, למצב. אף אם הזיכרון מתעתע בנו עם השנים, עדיין אפשר לשחזר את הטעם. 
כשטעמתי משהו אצל מארחת כל שהיא , התפלאתי, שחזרתי בדמיוני אל מקום מסוים בעברי...  הטעם היה מוכר, אבל לא מחודד ביותר. היה חסר משהו בטעם, שיחזיר אותי בוודאות, לשם, למקום ההוא, למטבח של אימא......... והיה חסר את אימא, כמובן........

את המאכל הלבנוני הזה, דג בטחינה, העבירו מאם לבת, אלא שאצלנו, זה נעצר בדרך. אכלתי אותו אצל איזו שהיא "דודה" רחוקה. כזו, שזוכרת איך לבשל רק בקצת מזה וחופן מזה. הוא היה קרוב בטעמו ליום, שבו כל המשפחה נסעה לשבוע כייף בטבריה....
"הינה המסעדה, שכולם המליצו עליה.....,  תאט קצת, שנראה את השלט. כן זו היא !!". אבא עצר את המכונית בסמוך למסעדת-הדג המפורסמת ביותר בין מקורבינו. אימא ואבא יצאו מהסוסיתא הישנה ואחריה פרצו את הדלתות האחוריות ארבעת הזאטוטים בצרחות שמחה, כי נגמרה הנסיעה הארוכה והינה האוכל כבר פה.
כשנכנסנו אל המסעדה הלבנונית, הרחתי את האוכל של אימא מכל מקום במסעדה. תפסנו שולחן לשישה ומייד הגיע המלצר להציע את התפריט. אחרי התייעצות קטנה עם כולם, אבא אמר למלצר-: " 2 דגי מושט בטחינה, לי ולאשתי. לילדים תביא צ'יפס וקציצות דגים." סיים את ההזמנה בשתייה מרוכזת לכולם- קנקן של לימונדה מעשה ידיים וסלט ערבי קצוץ דק.
בתחילה הלימונדה הגיעה. טעמה היה כמו הלימונדה, שאימא מכינה ביום כיפור אחרי הצום. שתייה מרווה וטעימה כל כך....
קציצות הדגים היו טעימות ושמעו את קולות צקצוק השפתיים מפי הילדים. גם אימא טעמה ואישרה, שהקציצה ראויה ביותר. אבא חיכה לדג בטחינה וסירב להשתתף בחגיגת הטעימות.
כשהיגיעה מנת הדג בטחינה, זהרו פניו של אבא ועיניה של אימא נצצו. אחרי שבוע באוהל, ליד שפת הכינרת, הדג היה פאר היצירה וסיום מופלא לטיול.
הבטתי באימא בסקרנות לתגובתה. בביס הראשון, היא סגרה את עיניה, כאילו מאכל אלוהי היא טועמת. גן העדן כנראה המשיך בפיה, משום שהיא נדנדה את ראשה לצדדים, שמאלה ימינה ושוב שמאלה וימינה... לאות, כי טעמו של הדג ערב לחיכה. שמחתי וביקשתי לטעום גם אני.  באמת היא צודקת !! הטעם כמו של יום חג, כשאימא מרוכזת בסירים ונותנת לטעום כפית ממאכליה. "תשאירו מקום לארוחה !!!" היא תמיד אומרת....
אבא אכל ונהם. נהם ואכל. כך הוא נוהג להגיד, כי האוכל טעים לו.

חזרתי אל ההווה ואל הדודה הרחוקה, כדי ללמוד ממנה, איך עושים את הדג בטחינה ואת קציצות הדגים. את הלימונדה כבר ידעתי לעשות. גם את הסלט הערבי, אני יודעת להכין כבר מגיל 6, אז אין בעיה.
הלכתי צעד, צעד במדידת הכמויות והדודה האדיבה התחלקה איתי בכל הידע שלה, בצורת הבישול, תבלינים וכו'.
חייכתי אל עצמי!!!!!!! הינה שחזרתי, את המאכל, שאימא אהבה לעשות ולאכול. הינה שחזרתי לרגע, את אימא במטבח מבשלת ותיכף תיקרא לי לאכול......................
 
סיום 22.4.11